סיפורי סופרים

אני חוזר עכשיו מסדנת כתיבה.
לפני שבועיים קיבלנו תרגיל כתיבה להיום.
לא עשיתי אותו. בגדול – בגלל שלא הספקתי.
התלבטתי מה לעשות, והחלטתי לבוא לסדנא בכל זאת. לשמוע איך מתקדמים סיפורים של אחרים.
מסתבר שהרוב המוחלט לא הכין את המטלות. רק שלושה הצליחו.
למה כל כך הרבה אנשים מגיעים בלי לכתוב?
לאיזו מטרה?

בזמן האחרון אני חושב להתחיל לכתוב ברצינות, כקריירה.
אני ממש נהנה מתהליך הכתיבה, ואני חושב שאולי אהנה יותר להיות סופר מאשר מתכנת.
האם אני מספיק טוב?
סטטיסטיקות מדאיגות ששמעתי היום:
* אחד מכל חמישה אנשים בארץ כותב או יכתוב במהלך חייו ספר.
אני לא יודע עם כשאדם כותב חמישה ספרים זה נחשב כמו חמישה אנשים בסטטיסטיקה הזו, אבל בכל מקרה היא מפחידה. יותר מדי תחרות, יותר מדי כשלונות שלא מודעים לעצמם, ואני עלול להיות אחד מהם.
* אין סופר ישראלי שהוציא יותר מספר מד”ב / פנטזיה אחד
גם הסטטיסטיקה הזו באה עם סייגים, אבל העיקרון הברור הוא – זה לא באמת מקצוע, זה תחביב.
וזה כנראה תקף גם מחוץ לז’אנר.

עוד נקודה שעלתה:
סופר, בשעה של משבר אמיתי ונורא, יש לו את הקול הקטן בראש שאומר: “אבל אפשר לעשות מזה אחלה ספר”
לפחות לזה אני מתחבר.

ואף על פי כן, אסיים באיחולי מיעוט משברים לכולנו!


Tagged: ,