Archive for February, 2008

אתה יכול לנסות לעקור לי את הלב שוב, אבל אתה לא יכול לצפות שגם הפעם זה ייכאב!

Wednesday, February 27th, 2008

כמו שמשתמע מהכותרת, אני הולך לדבר על סרט אימה.

זהו פוסט המלצה על הסרט: dead end
(יש המון סרטים בשם הזה, אז זה האחד הזה)

הסרט התחיל כמו כל סרט אימה אחר.
קבוצה של אנשים נמצאים יחד בסביבה יומיומית, מנהלים חיים ואינטרקציה רגילים לחלוטין.
כאשר דברים לא נעימים מתרחשים מולם.
בהדרגה גם חברי הקבוצה מתחילים להתנהג באופן מוזר ולא רציונאלי.
כל אחד מהם בתורו נעלם במפתיע משאיר את הקבוצה קטנה יותר ולחוצה יותר עד שבסופו של דבר נשארתי רק אני לצפות בדברים הלא נעימים שממשיכים להתרחש על המרקע.
אחרי הסרט ניסיתי לקבץ את כולם שוב, לקבל חוות דעת על החלקים שהם ראו.
דיברנו קצת, אני מרגיש שלראות סרט אימה לא כולם יחד זו החמצה.
נהיה מאוחר ואז נפרדנו.

בסרט נתקלתי לראשונה בטלוויזיה עם אחותי. בתקציר היה כתוב: "סרט אימה. דל תקציב, אך יעיל".
היא ואני החלטנו שחייבים לראות סרט כזה, הגענו עם ציפיות מאוד נמוכות, ויצאנו נשכרים.
החשש שלי – אולי הציפיות הנמוכות הן שהפכו את הסרט לכה מוצלח בעיני.
לכן החלטתי לראות אותו בשנית עם קבוצה של חברי.

בהתחלה כעסתי על חברי שנטשו אותי, אבל אז הבנתי: הם טבעונים כולם.
כנראה שאם אתה לא הורג חיות למחייתך, קשה לך יותר לצפות ברציחות מתרחשות.

המסקנות שלי לאחר צפייה מחודשת, למרות נטישת חברי, הן שהסרט הוא אכן סרט טוב.
אתחיל במגרעות:
הסרט מעביר מסרים נוצריים (לא מאוד צורם, בצפייה ראשונה בכלל פספסתי את זה)
סרט קצר (שעה ועשרים, אבל ממצה)
סרט אל-טבעי, להגיון אין הרבה משמעות (תתנו לביקורת שלכם לנוח קצת)
וכמובן – סרט אימה! לא מתאים למי שאינו נהנה מהז'אנר.

טוב, ועכשיו ביקורת כללית על הסרט:
הסיפור הוא על משפחה שנוסעת לכבוד החג למשפחת האם.
הדמויות עושות שם המון דברים מטופשים, דבר ראשון – לקחת דרך קיצור כשאין ברשותם מפה.
(ובכלל סגנון מחשבה של: אוי לא, מסתובב רוצח מטורף ביער, אולי אם נתפצל הוא לא יצליח לתפוס אותנו)
הדמויות בנויות באופן מעניין, ומערכות היחסים אמינות.
השילוב בין מערכות יחסים אמינות, ומצב מטורף (מה שידיד שלי כינה – סרט מעבדה) הוא הצד החזק של הסרט.
(אמא: מה נעשה, יש כאן רוצח מטורף. אבא: אם היית מקשיבה כשאמרתי שאני לא רוצה לבקר את אמא שלך, זה לא היה קורה!)
מבחינת דם וגועל נפש, הסרט משתדל להמעיט בהם.
ישנן סצנות של איברים נתלשים ואנשים מתים, אבל הן מעטות מאוד וקצרות מאוד (בייחוד בהשוואה לסרטי אימה אחרים)
רוב האימה היא פסיכולוגית (דמות מסתכל באימה: "אלוהים אדירים, איך זה הגיע לשם?!")
ואימה פסיכולוגית לטעמי, הרבה יותר מוצלחת ושווה מגועל נפש.
יש שם גם הבהלות, אבל לא יותר מבסרטים שאינם סרטי אימה (למשל בחוש השישי – הילדה המקיאה באוהל של הילד).

לסיכום:
אין ספק שזהו סרט האימה הטוב ביותר שראיתי!
ופה חשוב להוסיף שהסרט איכותי גם בהשוואה לסרטים בכלל.
סרט מותח, מפחיד, מעניין ולעיתים משעשע.
רק מה – אל תבואו בשביל העלילה, תבואו בשביל החוויה.

והערה:
המשפט בכותרת לא לקוח מהסרט, חשבתי עליו בעצמי והוא נראה לי שווה ביותר.
מי לדעתכם אומר אותו? הקורבן או הרוצח?

סוף שבוע בבית

Sunday, February 24th, 2008

השבוע ביליתי סוף שבוע מלא בבית
מיום חמישי בערב ועד יום ראשון בבוקר.
ההורים שלי היו בחו"ל, ולמרות שהאחים שלי כבר יכולים לדאוג לעצמם, זו הרגשה נעימה יותר שהבית לא ריק.
הייתה חוויה מאוד מעניינת.
היא גרמה לי למשל לשים לב שאני כבר לא עושה סופי שבוע מלאים בבית.
לחזור בחמישי, ולצאת בראשון הם ארועים נדירים כל אחד בפני עצמו.
בנוסף, הבחנתי שאני כבר לא "מבזבז זמן" בסופי שבוע (כמו שהרגשתי בעבר), יש לי תוכנית מסודרת שכוללת:
לראות סדרה עם אח שלי
לראות סדרה עם אחותי
להעביר פעילות משפחתית (סרט \ משחק)
להפגש עם חבר לנינטנדו
לכתוב שירה\סיפור\פוסט
לאכול עם המשפחה המורחבת
כאשר אני מנסה להספיק כמה שיותר דברים מהרשימה, ולפעמים מתווספים דברים נוספים כמו לסדר את החדר או לישון.
אז הסופ"ש הזה הספקתי את כל הנ"ל, ובנוסף (מוזיקת תופים בבקשה):
הכנתי ארוחת שישי לאחים שלי!
אכן כן, אני הכנתי אוכל.
יודעים מה, לא אפרט יותר – אקדיש לזה פוסט שלם.
ראיתי הצגה עם אחותי, "סיבת המוות". יפה, עצוב, עוד ליטוש למשחק תמיד מוסיף. עשה לי חשק ללכת לעוד הצגות.
בארוחה המשפחתית המורחבת, סבתא שלי החליטה שלא כיביתי נרות עדיין, אז היא הביאה לי נרות לכבות ליום הולדת. קצת טיפשי, אבל אני חושב שהיא צדקה, כי לא הייתה לי משאלה להשנה. לדעתי כבר יש לי רצף של לפחות שנתיים של משאלות שהתגשמו, מקווה להגיע לשלשה 🙂
יום שישי הבא בערב יש יום הולדת לידידה שלי מהקורס, ובבוקר רציתי לחפש עם ידידה מהחוג תיאטרון מחזה לקטע שלנו.
טוב שזה סופ"ש אחד אחרי סופ"ש ארוך בבית, אבל ככל הנראה זה אומר שאני לא אראה את ההורים המון זמן וזה חבל.
אולי נתראה ביום רביעי, אבל גם פה יש בעיה, כי יש לי סדנת כתיבה בערב…

סתם עוד משהו ששמתי לב אליו – נכון שהבלוג שלי משעמם נורא?
כלומר, אם הייתי מישהו שלא מכיר אותי, בחיים לא הייתי קורא אותו!
אני צריך למצוא תחומי עניין שלי שיעניינו גם קוראים.

החלילן מדיזינגוף סנטר

Saturday, February 16th, 2008

אי שם במרכזו של דיזנגוף, מחלל לו חלילן.
אותו חלילן מנעים בצליליו לאוזניהם של העוברים ושבים.
אנשים שנהנים ממנגינותיו זורקים לעברו מטבעות אחדים והוא משיב בחיוך חמים.
הוא מקבץ הנדבות החביב עלי.
אני נהנה מנגינתו, ופעמים רבים מצעתי אותה מעצימה רגשות שחשתי, ממלאת אותי.
קשה לי עם העקרון של נתינת כסף ללא תמורה, ונגינתו היא בעיני תמורה מלאה לתרומה שהוא קיבל ממני.
מזה זמן רב השתעשעתי ברעיון לשלם לו סכום כסף גבוה מתרומה סטנדרטית על מנת להקנות לעצמי את הזכות לשבת ולהאזין לנגינתו. לי תהיה הופעה במחיר זול ולו יהיה תורם נכבד ללא תוספת מאמץ.
הגדלתי לעשות והרצתי בראשי את הסיפור שלו – סיפור על נגן מוכשר בתזמורת מוכרת שנאלץ לברוח מברית המועצות הקרה אל עבר ארצנו החמה. כאן לא זכה להערכה והכבוד הראויים לו על נגינתו ונאלץ לעבוד במקצועות יותר ארציים בשביל להרוויח את לחמו, עד שהחליט כי אלו חיים לא ראויים – הוא ימשיך ויעשה את אשר נפשו מצווה עליו, הוא חייב לנגן עד יומו האחרון שבתקווה לא ימהר לבוא.
רציתי להיות האדם שיגרום לו להרגיש שהוא בחר את הבחירה הנכונה, רציתי להגיד לו – אתה עושה לאנשים טוב, רציתי לעשות טוב.
השבוע, עברתי שוב בסנטר. שמתי לב שעבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שהייתי שם. ופתאום זה היכה בי – שלוש שנים גרתי בתל אביב, וההשתעשעות המחשבתית נשארה בגדר זה – שעשוע מחשבתי. וכיום כבר איני גר בתל אביב, וסיכוי גבוה שלא אגור עוד. אם כך – זה עכשיו או לעולם לא.
הוצאתי מכיסי שטר של עשרים שקל ועוד שני מטבעות של שקל כדי שלא יעוף והבאתי לו.
צפיתי בהופעה הפרטית שלי, ולאחר זמן רב כאשר לסוף הוא עצר – מחאתי כפיים ועזבתי את המקום, שמח שהגשמתי חלום קטן.

אף על פי כן,
החוויה הייתה מעט פחות מרגשת משדמיינתי בחלוף השנים.
כאשר הושטתי לו את הכסף קיבלתי בדיוק את אותו חיוך אשר מקבל כל מי שמפעיל את צליל המטבעות, הרגשתי שלא הבחין בשינוי.
ההופעה הופרעה בחוסר התחשבות על ידי עוברי אורח שלא היו מודעים לכך ששילמתי על הופעה פרטית.
ונראה היה שהוא אינו מבחין בתשומת הלב הבלעדית שזכה לה ממני.
לבסוף כשעמדתי באמצע הרחוב ומחאתי כפיים, ההבעה שלו גרמה לי לשנות את הסיפור שבניתי:
הוא אכן הגיע מתזמורת מוכרת, אך הוא מעולם לא השלים עם הסטטוס החדש שאליו נקלע. הוא רוצה קהל של מאות אנשים מלובשים, ולא נער אקראי שמביא לו עשרים שקל וחושב שהוא עושה לו טובה. הוא רוצה לשמוע את תשואותיהם של המון צופים נרגשים ואינו יכול להעריך את ההתרגשות של אדם בודד.

החוויה גרמה לי להרגיש טוב, חבל שהיא גם גרמה לי לחוש קהל בלתי רצוי.

חדשות בלוג

Friday, February 1st, 2008

אז ככה:
יש כמה קוראים חדשים, ומנויים חדשים – אז ברוכים הבאים.
מצד שני אני צופה דעיכה בזמן הקרוב בעדכוני בלוג בעקבות אירועים שמונעים ממני לעסוק בפעילויות מיותרות (ובלוג, מה לעשות, זה בסופו של דבר כלי לשריפת זמן), אשתדל להמשיך אבל אנא קבלו עיכובים בהבנה.
בלוגר תומכים עכשיו בעברית, והחלפתי את התבנית המשופצת שלי בתבנית עברית של בלוגר.
נראה לי שהשיפוץ שלי היה יותר טוב… אצטרך כנראה עוד לעבוד על זה.
דבר נוסף – בלוגר תיקנו את הבאג שלא איפשר לי לערוך פוסטים ישנים מבלי להקפיץ אותם לתחילת הבלוג. נקווה שזה מסמן את נקודת הקץ לשגיאות הכתיב (לפחות מעכשיו, אני לא בטוח אם כבר יהיה לי כח לחזור לאחור ולשפץ את כל מה שכתבתי אי פעם)
בעקבות הדבר השני, יש גם דבר שלישי – נוספו תוויות לפוסטים (אם כי לא בעקביות).
בעקבות השינוי השלישי, שונה הבר הצידי ושינויים נוספים הצטרפו לשיפוץ:
נוספה רשימת המלצות (גם עבור קוראים חדשים שהולכים לאיבוד)
נוספו קישורים
נוספו פרטים לרשימות
עודכנה רשימת החרוזים (מי יודע, אולי עכשיו זו תהיה רשימה מתחלפת לפי מצב הרוח)

חוץ מזה גיליתי את הסיבה שהמיילים שלי מגיעים לספאם:
מסתבר, שבחברת המייל העיקרית שאני משתמש בה – שמספקת כתובות חינמיות, גם חברות ספאם משתמשות, ולכן נחסם כל הדומיין. זה טיפשי ומרגיז, אבל לפחות מעודד לדעת שזה לא אישי נגדי. כאן גם טמון הכח של חברות המיל הגדולות – הרי גם ממנויי ג'י מייל נשלח ספאם, אבל את הדומיין הזה לעולם לא ייחסמו.

לסיום אמסור תודה מקרב לב, לכולכם – קוראי הנאמנים!
בלי התעניינותכם, כל זה לא היה קורה.
בלעדיכם, לא הייתי עובר את סף 1000 הכניסות.

תכנונים להמשך:
להוסיף גאדג'טים
לגלות איך לשלוח פוסטים לפרסום עתידי

עוד לא החלטתי על מדיניות החשיפה של דמויות מחיי…
נראה לי שזה בסדר:
תודה רבה לשותפתי למשרד על העזרה בעיצוב התבנית שנכון לעכשיו ננטשה (אבל יש סיכוי שעוד תחזור)
והמון מזל טוב למי שיש לו יום הולדת היום!!!

🙂