Archive for January, 2010

השתתפתי באודישנים

Saturday, January 30th, 2010

להפקת חובבים של חנות קטנה ומטריפה.
נראה לי שהלך לי טוב, שזה מעט מטריד אותי, כי אני אצטרך למצוא איך לשלב את זה עם הלימודים.

מה שכן, אולי עוד מעט תוכלו לראות אותי מבצע את זה:

סלבריטי ליום אחד

Monday, January 18th, 2010

באופן לא צפוי הייתה הצלחה אדירה לסרטון שערכתי בפוסט הקודם
הסרטון עבר בין סטודנטים כמו אש בשדה קוצים.
ראיתי את מספר המבקרים בוידאו מכפיל ומשלש את כמות כלל הכניסות לסרטים שלי עד עכשיו.
אנשים באוניברסיטה פנו ואמרו לי כמה הסרטון טוב.
וביו טיוב קיבלתי מדליה:

Screen shot 2010-01-18 at 3.02.46 PM.png

אבל זהו, זה נגמר. קצב הכניסות ירד, המדליה נלקחה ואני שבתי לאנונימיות באותה פתאומיות בה יצאתי ממנה.

עכשיו אני כל הזמן עסוק בלחשוב איך לשחזר את ההצלחה שקרתה במקרה.
לעשות סרטון נוסף?
על נושאי אוניברסיטה?
לשחק בו בעצמי?
לעשות אותו באנגלית כדי להגדיל את פוטנציאל הכניסות?
מה עוד לא עשו ביו-טיוב?
לצלם את עצמי תוקע עוגת קצפת לפרופסור בזמן שאני לובש בגדי ליצן?

הפרסום עלה לי לראש וזה ממכר. פתאום נזכרתי איך הבטחתי לעצמי לשלב בין הצד האומנותי לחשיבתי בזמן הלימודים.
האמת המרה היא שכנראה עברתי את שיא הפרסום שלי ולא אשוב לשם עוד.
ראיתי הרבה מקרים של משתמשי יו-טיוב בעלי הצלחה יחידה כמוני.

טוב, אבל אין מה לעשות, נהנתי ממה שהיה ואני צריך להשלים עם זה שזהו, אין לי ברירה אלא להקריב את שארית חיי בניסיונות נואשים לשחזר את ההצלחה.
תודה לכל מי שצפה בסרטון.

סיכום וידאו של סמסטר ראשון

Saturday, January 16th, 2010

צרות בדרך קבע

Tuesday, January 5th, 2010
היום חברים שלי דיברו איתי על זה שאני תמיד מאוד קפדן לגבי כל מה שאני חותם עליו, ושזה בטח בגלל שיש לי טראומה מזה שחתמתי על קבע בחוסר תשומת לב.
הם לא ידעו על איזה קן צרעות הם דרכו כשהם אמרו את זה.


סיפור שהיה כך היה:
לפני הגיוס קיבלתי זימון למבחן
בזימון לא היה מפורט דבר על נושא המבחן
בזמן המבחן עצמו דיברתי עם אנשים אחרים שעשו אותו וחשבו שאולי זה "מבחן ממר"ם"
לא היתה שום הדרכה או הסבר צבאיים

לאחר שעברתי את המבחן, קיבלתי זימון לחתום על חוזה קד"ץ, הבאתי איתי את ההורים שלי כדי שיעזרו לי עם ההחלטה כאשר יהיו לפנינו את כל הנתונים
שוב לא היתה אף סמכות בעלת ידע, ונותרנו רק לקרוא את החוזה
החוזה חייב אותי להתייחס לקורס קדם צבאי כאילו היה מסגרת צבאית לכל דבר ולציית למפקדי.

במהלך הקורס שוב לא היה מידע מסודר אודות מהלך השירות של יוצאי הקורס, אבל הדיבורים ביננו הבהירו מספר דברים:
כן, אנחנו בקורס ממר"ם
אנשים לא זוכרים על מה הם חתומים, אבל זה לא משנה, כי על הקבע האמיתי חותמים בזמן הכניסה לקבע עצמו
מי שלא מסכים לחתום על הקבע בכניסה לקבע מקבל קנס בשווי הקורס
פניתי למפקד שלי ותארתי לו את החוזה עליו אני חתום והוא אמר לי שאין לי סיבה לדאגה ושזהו החוזה הנכון.

במהלך השירות שלי דיברו על בעיות בתקנים ושלא כל מי שרוצה לעשות קבע יוכל. כל מי שראיתי שביקש לא לעשות קבע יצא, כמו גם תוכניתנים מעולים שרצו לעשות קבע אבל מצב התקנים לא איפשר זאת.
כשהגעתי אני לקראת סיום שירות החובה שלי, פניתי למפקד שלי שאמר לי שאין אפשרות לוותר לי על הקבע משום שאין יותר מחסור בתקנים.
כששאלתי אותו למה משחררים מקבע מישהו מהמחזור שלי שבכלל רוצה להשאר לקבע הוא הסביר שאני יותר חשוב לפרוייקט.
אז אמרתי שאני לא מוכן להשאר בקבע, אני לא אחתום על החוזה ואשלם איזה קנס שצריך.

פה גיליתי שהתבדתי, החוזה שחותמים עליו בכניסה לקבע הוא חסר משמעות (מעולם לא חתמתי עליו) והחוזה הקובע הוא החוזה שחותמים עליו לפני הקורס.
אבל מה? הפקידות שנתנו לי חוזה נתנו לי חוזה לא נכון, במקום לחתום על קבע חתמתי על חוזה קד"ץ.
פניתי למפקד שלי ובהדרגה למפקדים מעליו עד למפקדת ממר"ם.
כולם אמרו לי שזה לא משנה שלא חתמתי מאחר וידעתי שהשירות כולל קבע, אמרו לי שאי אפשר לשחרר אותי כרגע אבל אם אני אשקיע מאמץ ויראו את זה ישתדלו להתחשב בי בהמשך.
הגשתי קבילה שהחזירה תוצאות דומות.
מסתבר שהדרך היחידה לעשות משהו אחרי קבילה זה בג"ץ.
עשיתי גם את זה

השמועה שחותמים על קבע בכניסה לקבע והקנס שצריך לשלם נובעים מכך שזהו הנוהג עבור רוב משרתי הקבע, אך בחוזה הספציפי של אנשי ממר"ם כתוב שאין באפשרותם לבטל את הקבע בשום אופן שהוא.
ללכת לבית משפט זה דבר מגעיל והאשימו אותי בהמון האשמות נוראיות.
בג"ץ קבע: "שחרורם של העותרים, שבאקראי לא הוחתמו על התחייבות, אל מול חבריהם שחתמו – יפלה את השניים לטובה ויהיה בלתי שוויוני"

המפקד שלי הסביר לי שלא יהיה אפשר להוציא אותי לקורסים אחרי שהלכתי לבית משפט.
אחרי היו עוד אנשים שוויתרו להם על הקבע, אבל רובם היו "פחות נחוצים לפרוייקט" או עושי צרות.

ולבסוף, בתאריך השחרור (עם הקבע שלי) הגעתי להזדכות – אך בגלל בעיות פקידותיות נאלצתי להשאר חודש נוסף.
לכל אורך שרשרת הפיקוד לא היה אדם אחד שהיתה לו את ההגינות לומר לי – תשאר בבית עד שיסדרו את העניין.
נאלצתי להמשיך לבוא יום יום מקווה שהבעיה תטופל, חודש שלם אחרי שכבר הייתי אמור לצאת מהצבא.

אז כן, תמיד הייתי קפדן בנוגע למה שאני חותם עליו, אבל זה לא תמיד עוזר.