Archive for November, 2010

על הטרדה מינית

Tuesday, November 30th, 2010

אני לא יודע מה הדעה שלי בנוגע לפרשת בר-לב.
אני מרגיש צער על אדם שחייו נהרסים, ואולי באופן לא פרופורציונאלי למעשים שלו.
אני שמח שנושא ההטרדה המינית עולה על סדר היום,
אני מוטרד שהוא עולה באור לא נכון.

לצורך העניין, הנה דוגמא מבין רבות אשר מציגה את נושא ההטרדה המינית בארץ באופן שיש לראות אותו:
מתוך “הכצעקתה”
תכנסו ותקראו את הסיפור הזה! זה נראה לי יותר חשוב מכל דבר שאני יכול להוסיף.

אם אתם גברים, יש סיכוי טוב שהאתר הזה יחשוף בפניכם עולם שלא ידעתם על קיומו, עולם של פחד שקיים ביננו ואנחנו לא יכולים לראות אותו. אני נרשמתי לאתר, אני מרגיש שהעדכונים האלו נותנים לי טעימה מהחוויה של הנשים סביבי.

לפעמים ראיתי את החשש של אשה לחזור הביתה לבדה כזהירות יתר, עכשיו כבר לא – החששות האלו של נשים הם דבר שמבסס את עצמו שוב ושוב.

יש לנו במדינה חוק מאוד מקיף נגד הטרדות מיניות, חוק שנותן בידי נשים כלי מאוד חזק שמפחיד גברים.
אני מבין את הסכנה שטמונה במצב כזה, אבל יש להבין את הנחיצות שלו. יש להבין שבעוד קיים כלי שמאפשר לנשים לפגוע חזק בגברים, עדיין נשים נפגעות על אמת באופן קבוע. גם אם צריך למצוא איך למזער את הנזק שהחוק עלול לגרום, הוא הכרחי ואנחנו עדיין רחוקים מלמצות אותו ואת הצעדים למען בטחון האשה.

גברים מרגישים שכבר אי אפשר להתחיל עם בחורה ברחוב, במשרד, שצריך להלחם למען האופציה לומר אמירות תמימות לנשים על יופין ואיכותן בלי לפחד מפרשנויות.
הגברים שמרגישים כך, לא מבינים איפה אנחנו חיים. כי אם היו מבינים את העוצמות של עוגמת נפש שנשים חוות – שנשים מגיעות למצב שהן צריכות לברוח מגבר, או שזר נוגע בהן בציבור בלי שאף אחד מתערב, או דברים מזעזעים אחרים שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליהם, הם היו מבינים שמה שהם מבקשים נמצא בליגה אחרת. לוותר על להתחיל עם בחורות ברחוב בשביל לאפשר לנשים לחיות בבטחה זה מחיר זעום.

ואם הגעתם עד פה, אז עוד בקשה אחרונה: בפעם הבאה שתשמעו בחורה מספרת על בחור שהטריד אותה, שאמר לה משהו פוגע, שנגע בה.
כל מה שתעשו הוא להקשיב לה, להאמין לה, לתת לה סביבה חמה ובטוחה. תבינו שהחוויה שלה עשויה להיות שונה מכל מה שאתם מכירים או יכולים לתפוס.
כי הדבר הכי גרוע אחרי חוויה מהסוג הזה הוא לשמוע הסברים למה הבחור שהטריד אותך בעצם בכלל לא התכוון לרע, להרגיש שאת בטח מגזימה, או יותר גרוע – לשמוע שאת לא בסדר ואיך את היית צריכה למנוע את זה.

יש המון נקודות שבהן עברנו קפיצת דרך משמעותית בכל הנושא של פמיניזם, אבל עדיין יש המון נקודות שבהן המצב על הפנים.
אני מקווה בהזדמנות לפרט יותר על דעותי בנושא.

ואם הגעתם עד פה, ועדיין לא קראתם את הכתבה, אז הנה היא שוב.

משהו שנתקלתי בו בוויקיפדיה

Sunday, November 28th, 2010

על כפייה דתית

Wednesday, November 3rd, 2010

בכאב רב אני מבין שהמצב בארץ בין החרדים לחילוניים לא הולך להשתפר.
החרדים קיבלו זכויות יתר בגלל הכח הפוליטי הרב שלהם, ומאז הכח שלהם רק גדל, הכמות שלהם רק גדלה והצרכים שלהם רק גדלו.
אפילו אם יקום בפוליטיקה מישהו חזק עם רצון לשנות את זה (כבר לא סביר), לא בטוח שהוא יוכל, החרדים נמצאים מחוץ למעגל העבודה כבר הרבה זמן ועם כמויות של ילדים להאכיל, שכבר לא בטוח שהם מסוגלים להתנהג אחרת.
ובוודאי שאין להם אינטרס להתנהג אחרת, ומהשיקולים שציינתי תחילה, הם לא יתנו לזה להשתנות.

זה מאוד מתסכל אותי, הנטל בחברה לא מאוזן והוא רק יחמיר, אבל לא על זה באתי לדבר.
באתי לדבר על כפייה דתית. נכון, כמו כל קבוצה אחרת (אתיופים, רוסים, סטודנטים, פועלים, עצמאיים, מורים, אשכנזים, מזרחים, ימניים, שמאליים וכו וכו) גם הדתיים נמצאים בסיטואציות שהם נפגעים או מופלים לרעה. יש אנשים במדינה שיקראו לעברם מילות גנאי, או יפעלו נגדם באופן וונדליסטי. יש מקומות שבהם מוצבים בפניהם קשיים למלא אחר המצוות אפילו שהם במדינת היהודים.

אז למה לא להתחשב בהם מעט?
למה לא לחייב את כולנו, שהגענו לפה למדינת היהודים, למלא אחר מצוות יהודיות בסיסיות?

אז עבור אלו מכם שתומכים בראיית עולם זו, אני מצרף רשימה של עבירות מהחמורות ביותר בדת, עברות שהעונש עליהן הוא באופן חד-משמעי וברור מיתה:
* חילול שבת
* אתאיזם אקטיבי (להגיד בפומבי שאלוהים לא קיים)
* לקלל את השם
* משכב זכר
* אי ציות להורים
* יחסי מין מחוץ לנישואים
ועוד…
(לקוח מויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין)

אני לא הייתי רוצה לאכוף את החוקים האלו במדינתי. כמו עוד שפע של חוקים מזעזעים לא פחות שהעונש עליהם אינו מיתה (למשל הכלל לפיו על אונס ילדה מתחת לגיל 3 או ילד מתחת לגיל 9 אין עונש, כי הילדים עדיין נחשבים בתולים).

אולי אם הייתי מאמין ושומר מצוות הייתי חושב אחרת ולא רואה בעיה בלקיים את כל אלו, אך אני לא. אני רוצה להמשיך לחיות את חיי ולבחור את הבחירות שמתאימות לי, אשר לפי הדת מחייבות את מותי.

אני מסיים את הנושא עם שתי מסקנות חשובות:
עלי להיות אטאיסט אקטיבי – להאבק על זכותי לחיים.
אם המצב ימשיך להתדרדר הגירה נשמעת אופציה הגיונית (מקווה להשתכנע אחרת)