Archive for March, 2011

איך להתחיל עם בחורות*?

Sunday, March 27th, 2011

<לחצו פה לקרוא ב"הכצעקתה" מה בלוגרים אחרים חושבים>


לאור הדיווחים הרבים שקראתי בהכצעקתה, הרגשתי שחשוב לנסח מעין מדריך, או רשימת כללי אצבע לגבר.
גברים רבים מרגישים שעם התחזקות מעמד האשה, השאלה של מתי ואיך ואם בכלל להתחיל עם בחורות לא ברורה, או מרגישים שהגבול בין זה ובין הטרדה מינית דק מדי.
קודם כל חשוב להבהיר – המאבקים הפמיניסטיים למען מעמד האשה למען שיוויון למען טשטוש גבולות מגדריים, אף אחד מהם לא מתנגד לעניין ה"התחלות". רומנטיקה היא דבר חיובי בהסכמה די גורפת, כמו גם אהבה וקשר.

כששאלתי את השאלה הזו, איך מבדילים בין להתחיל עם בחורה ובין הטרדה מינית, קיבלתי תשובות רבות, אך אף אחת שסיפקה אותי. חיפשתי כללים ברורים, אפריורים.
בגדול רוח הדברים היתה שקל לזהות את ההבדל, או שאם אתה שואל את עצמך איך לא להטריד, כנראה שאתה לא מטריד.

אז הנה הרשימה שאני גיבשתי לעצמי, אם היא תגרור תגובות ייתכן ואשנה אותה בהתאם:
1. האם סביר שהבחורה הגיעה לפה מתוך רצון שיתחילו איתה?
אם אתה בפאב, מועדון או אתר הכרויות – כנראה שכן**.
אם אתה ברחוב, אוטובוס, או במקום העבודה – כנראה שלא.
2. האם יש לבחורה נתיב יציאה?
ממש. באופן פיזי.
כל עוד בחורה מהססת, אז כן, אפשר להמשיך לנסות לפתח שיחה ידידותית**. אבל במידה ובאופן ברור העניין לא מתאים לה, צריך שהיא תוכל לסגור את העניין בקלות וללא אי-נעימות.
סיטואציות שבהן זה בבירור לא מתקיים:
אם למשל הבחורה נמצאת איתך ברכב, או באותו מושב באוטובוס בצד של החלון.
3. האם אתה שיכור?
אלכוהול עוזר לבטחון עצמי וחרמנות. ובכל זאת, אם אתה רוצה לא להיות בקו-האפור, עדיף בלי.
(ופה אנחנו נכנסים לקו האפור שבין שתוי לשיכור, כלל אצבע – כמה שפחות יותר טוב)
4. האם היא שיכורה?
בכדי שבחורה לא תמצא את עצמה בסיטואציה שלא מתאימה לה, חשוב לוודא שגם היא מודעת למעשיה. להתחיל עם בחורה שיכורה עשוי להוות הטרדה מינית.
5. האם (מבחינתה לפחות) יש לסיטואציה פוטנציאל להפוך אלימה.
למשל, אם אתם בספריה, לא סביר שסיטואציה כזו תתפתח באופן אלים. כמו כן, אם לבחורה יש מקורות עזרה בסביבה (מאבטח, אנשים שאפשר לקרוא להם), גם זה עשוי ליצור סביבה בטוחה יותר.
6. איך היית מרגיש אתה במקומה?
האם היה נראה לך מתקבל על הדעת שגבר זר היה פונה אליך באותו האופן שבו אתה מתכוון לפנות אליה?
7. תאוריית הפסיכופט האלים.
הבחורה לא מכירה אותך. יש שפע של גברים אלימים ומטרידים בעולם, עובדה. אתה רוצה להתחיל עם הבחורה, אבל שהיא תדע שאתה לא אחד מאותם אלו. בחן את הסיטואציה הספציפית בה אתה נמצא וחשוב מה פסיכופט אלים היה עושה במצב זה, ואיך אתה יכול להבדיל עצמך ממנו. למשל, לשוב ולהתקש שאין לה מה לדאוג, זו כנראה תהיה ההתנהגות של הפסיכופט האלים.
8. להקשיב!
כללים מטבעם לא מתאימים לכל סיטואציה ספציפית, לכן הכי חשוב להקשיב לבחורה שעומדת מולך. גם לדבריה וגם לשפת הגוף. האם היא מרגישה בנח? מחייכת? מתקרבת מתרחקת? ובמיוחד הקשב למילים שלה. מאחר ואינך רוצה להטריד, זכור – לא הוא לא!
גם נשים מודעות לרגישות של עניין ההטרדות ההולכת וגוברת, ולכן גם הן מתאימות את השפה למצב. אם למרות זאת הן מבקשות שתפסיק, הן מתכוונות לזה.

הערה ראשונה, להתחיל עם מכרה:
המדריך שלי דיבר בעיקר על הכרויות בין זרים.
כאשר מדובר באנשים מוכרים מצד אחד יותר קל להראות שאתה לא פסיכופט, יש לה יותר אפשרות להכיר אותך בנוחות לאורך זמן, ויש לה רפרנסים של מכרים משותפים.
מצד שני:
אתם תמשיכו לראות אחד את השני כנראה גם אחרי, ולכן רצוי להזהר במיוחד לא ליצור אי נעימות.
האם יש בינכם יחסים של מרות? אם כן – זו ממש בעיה, כנראה שנכון לוותר בכלל או לחכות שהיחסים ישתנו. אם זו אהבת חייך היחידה שדבר לא יעלה על הצורך שלך להתחיל איתה בחשיבותו – תתפטר.
האם התנגדות מצידה תשפיע על מעמדה בסביבה? צריך בהמון רגישות לאפשר לה לסרב בלי ליצור סביב זה מהומה.

הערה שניה, עזרה למוטרדת:
זו לא בושה לשאול בחורה "הגבר הזה מציק לך?" כאשר נראה שהיא מוצבת בסיטואציה שלא נעימה לה.

הערה שלישית, נתינת אמון:
כבר ציינתי שצריך לתת אמון בנשים שמספרות על חוויה לא נעימה שעברו.
נתקלתי בסיטואציה הבאה – ידידה שלי סיפרה שבאוטובוס היא מאוד נפגעה כי ילדים חרדים הסתכלו על זה שהיא נועלת סנדלים וריכלו עליה. אחרי שהיא סיפרה בחור שישב איתנו התחיל לצחוק עליה שהיא נתנה הקדמה כאילו מי יודע מה קרה ובסוף סתם ילדים חרדים צחקו קצת.
אם הוא היה מקשיב יותר בתשומת לב, הוא היה שומע שהיא יודעת שיש בקו הזה חרדים, ושהיא במיוחד התלבשה באופן שמרני כדי להמנע מאי-נעימויות. התסכול נובע מזה שעם כל המאמץ היא עדיין נכשלת.
אבל אתם יודעים מה, גם אם אתם לא מצליחים להבין למה היא לוקחת ללב, עדיין היה פה משהו שהיא לקחה ללב, והיא מבקשת את התמיכה שלכם – אז תפעלו בהתאם.

* מה שכתבתי נכון במידה רבה גם עבור מי שרוצה להתחיל עם בחורים.
** ראו התייחסות בתגובות.

בריונות נגד גולשים

Wednesday, March 23rd, 2011

מי ששם לב, בפוסט על ציונות שפרסמתי, הלינק ל"אם תרצו" הוביל לדף שנסגר בוויקיפדיה.
זה קרה משום שאם תרצו הגישו תביעה נגד וויקיפדיה על תיאורם כגוף ימין.
הנושא מעולם לא הגיע לבית משפט משום שפעילי וויקיפדיה החליטו שהם לא יכולים לעמוד בהוצאות המשפטיות, ומטרה חשובה יותר היא תפעול האתר.
הערך הוסר והבריונות נצחה.

זה לא מקרה יחיד, התופעה שגוף עם כסף תובע אינדיוודואל בלי כסף, כדי להשיג את המטרות שלו מתוך ידיעה שאדם פרטי לא יכול להרשות לעצמו להביא את הנושא לבית המשפט, היא תופעה פסולה שמתרחשת על בסיס יומיומי.
בין היתר, היא מתרחשת בעולם האינטרנט.

אדם כזה שהחליט לא להכנע לבריונות הוא תומר פרסיקו:
http://tomerpersico.com/2011/03/23/tubali_sues_me
שמבקש את עזרתנו במתן תרומה.

בכתובת המצורפת אפשר לראות את פרטי המאבק, בעיני זה אפילו לא משנה אם התביעה צודקת, בכל מקרה מדובר במעשה בריונות פסול של אדם שמנסה לכפות את רצונו בעזרת כסף.

הערה: היום היה פיגוע בירושלים.
הפיגוע הזה כמו אירועים נוספים חושף מגמה של הדרדרות איומה ביחסים בין הלאומים השונים במדינה.
בשני הצדדים יש אינספור אירועים שלא מדווחים על האלימות הגואה.
לצערי, נראה שאנחנו עוד רחוקים מלהגיע לשיא, והאלימות רק תגבר.

כיפות אדומות

Thursday, March 17th, 2011

מצאו את ההבדלים:

אם חשבתם שזה לא דומה, זה בסדר – באמת שלא התכוונתי להתחפש לדארת' מאול

חג שמח!

אבולוציה של ספאם

Thursday, March 10th, 2011

למי שלא יודע,
captcha הוא מבחן רצף האותיות שאתם צריכים לכתוב לפעמים בשביל להוכיח שאתם בני אדם.

עם התקדמות הטכנולוגיה הגענו למצב שכיום הן יוצרות יותר קושי לבני אדם מאשר פותרות סכנה משמעותית ממכונות (תחת סייגים מסויימים)
אולי יום אחד אכתוב פוסט על למה הגיע זמנה של הטכנולוגיה למות, עד אז אפשר לקרוא פה טענות דומות.

היום בבוקר גיליתי תופעה מדהימה,
באתר של נענע, ניסיתי להזכר בססמא וקיבלתי (כמו שנפוץ במקרים כאלו) את תמונת הקאפצ'ה הבאה:

הדבר הראשון שחשבתי הוא שמדובר בפרסומת קופצת (בגלל התמונה של המכונית) ופשוט התעלמתי, כתבתי את שם המשתמש ולחצתי "שלח", דבר לא קרה.
הסתכלתי, ואמרתי לעצמי, באמת? אני חייב למלא את שם הרכב שמפרסמים בשביל להמשיך לעמוד הבא?!
ואז עשיתי את הדבר הבא – לחצתי על כפתור שינוי הטקסט. הטקסט לא השתנה, אך הזויות של האותיות והקשקושים ברקע השתנו.
הסתכלתי על האתר שמייצר את הקאפצ'ה הזו, והוא מגדיר את עצמו כאתר שמשלם לך על השימוש בקאפצ'ה שלהם.
כשנענע "שכרו" את שירותיו הם היו יכולים לנחש שלא מדובר בהגנה המאובטחת ביותר.

אז בגלל שנהיה כל כך פופולארי לדרוש מאנשים להכניס טקסטים לצורכי בטחון שכבר לא רלוונטים, עכשיו המציאו סוג פרסום חדש שמזניח את כל עניין הביטחון לחלוטין.
רוצים להזדעזע בעצמכם?
http://personal.nana10.co.il/ResetPassword.asp

*לצערי הספאם משתלם, אפילו בגלל עצם הפירסום שהוא מקבל כשהתרמית מתגלה ומגיעה לכותרות

פוסט: ציונות

Thursday, March 3rd, 2011

הזכרתי כבר שיש מושגים בשפה שרוכשים עוצמה אדירה, אבל מאבדים את המשמעות שלהם.
עוד מילה כזו היא ציונות.
המילה הזו כל כך טעונה, וכל כך נתונה לפרשנויות, שאני פשוט לא הולך להכנס לזה.

אבל אני הולך להגדיר ארבעה מושגים שנובעים ממנה:
אנטי ציונות
פוסט ציונות
המהפכה הציונית השניה
התפיסה הציונית האישית שלי

נתחיל באנטי-ציונות:
קודם כל: אני מדבר על תפיסה אנטי-ציונית יהודית, גורמים שאינם יהודים ומתנגדים לציונות או לציונים הם נושא אחר.
המושג אנטי-ציונות הוא המושג הוותיק ברביעיה, הוא וותיק כמו מושג הציונות עצמו.
אנטי ציונות מדברת על כך שעצם היותנו יהודים, לא צריך לבוא על חשבון נאמנות לערכים אחרים.
למשל לאומיות במדינה בה אתה חי ונאמנות לה.
או למשל תפיסה חברתית סוציאליסטית.
דוגמא:
אם מישהו אומר – "אני מצפה מהערבים להיות נאמנים למדינה ולסמליה בלי קשר ללאום שלהם, ואני מצפה מיהודים באנגליה להיות נאמנים למדינה ולסמליה באותה מידה."
אז הוא מביע עמדה אנטי-ציונית.
בגלל מורכבותה של המילה "ציונות", למרבה האירוניה, אנטי-ציונות אינה עומדת בסתירה לציונות.

פוסט ציונות:
"ציונות" אוגרת בתוכה המון תחושות ורגשות כלפי המדינה, תחושות שהיו משמעותיות בהקמתה ובעיצובה. כיום "ציונות" לא מספקת קווים מנחים להתמודדות עם המציאות, ועם זה מנסה מושג הפוסט-ציונות להתמודד.
הפוסט ציוני לוקח מסרים ציוניים ושואל, איך מתמודדים איתם במציאות של היום?
האם יהדות ודמוקרטיה הולכות יד ביד? איך עושים את זה?
האם ישראל מגשימה את המטרה של מקלט ליהודים? האם יש אלטרנטיבה?
כיצד יש לפעול בכדי להגן על מי שהינו יהודי?
כיצד "ציונות" רלוונטית כיום? מה המחיר שהיא עולה ומתי הוא שווה את זה?
האם ישראל פעלה באופן נכון במלחמותיה? האם ישראל פועלת נכון ביחסים הבין לאומיים כיום?
וכדומה

שימו לב: הזרם הפוסט-ציוני לא נותן תשובות, מדובר על העלאת שאלות משמעותיות והתמודדות איתן!
כל מי שמנסה לתת מענה הולם לשאלות האלו, הוא פוסט ציוני, לא משנה איזו תשובה הוא נותן.

* פוסט-ציונות תפסה כותרות כאשר אנשים המגדירים עצמם כפוסט-ציונים קראו לחרם על ישראל, אך אין זו אמירה המייצגת את העמדה הפוסט ציונית.

המהפכה הציונית השניה:
אם תרצו היא תנועה שהחמירה את הבלבול הקיים גם ככה בין המושגים.
מבחינתה, אנטי-ציונות, פוסט-ציונות ואנטישמיות הם מושגים שקולים.
היא מתנגדת לשלושתם ומבטלת את הלגיטימיות של שלושתם, תוך שימוש ברטוריקה שמטרתה לעורר רגשות ולמנוע דיון ענייני.
למשל, אם הם היו קוראים את הטענה שלי, הם היו עשויים לטעון שמדברי אני לא מתנגד לאנטישמיות (שזו כמובן שטות גמורה)

אז מה היא "המהפכה הציונית השניה" אליה שואפים אנשי התנועה המדוברת?
אנשי התנועה זוכרים בנוסטלגיה (או מכירים סיפורים רומנטיים על) תקופה אחרת, תקופה שבה הכל היה פשוט יותר.
היו לנו גיבורים, היתה לנו אחדות, היו לנו אידאלים. היינו הטובים, וכל מי שהתנגד לכך שנקים מדינה היה הרע.
לא משנה אם זה באמת היה כך או לא, זה עדיין מצב שאנשים שואפים אליו.
אפילו אני נפלתי למלכודת הזו תקופה מסויימת. ההבטחה לחזור לאידאלים הפשוטים קורצת במיוחד לאור המצב המסובך שלפעמים מרגיש ללא מוצא שאנו נמצאים בו. אבל זו הבטחה שלא אוחזת במציאות המורכבת.
מדינות העולם שמעבירות עלינו ביקורת, חרדים, אזרחים שאינם יהודים, תושבים ארעיים, עובדים זרים, פליטים, וכו – הם לא אויבים שלנו.
ואפילו אלו שהם כן אויבים שלנו, הם לא הרוע המוחלט.
אין אידאלים שיכולים לאחד את כל עם ישראל, וצריך למצוא איך לחיות באופן הטוב ביותר עם השונות הקיימת.

אבל אתם יודעים מה?
אנחנו כן צריכים גיבורים.
בכל קצוות הקשת הפוליטית, אני לא מכיר "ענקים".
אנשים שמונעים על ידי ערכים ואידאלים ואפשר ללכת בעקבותם.
אנשים שמבטיחים ועושים, אנשים שאיכפת להם, מודל לחיקוי.
הלוואי שהיו לי אנשים כאלו ללכת בעקבותם, אבל אפילו שיהיו כאלו בכללי (עם גישה שונה משלי) זה מספיק טוב.
כי כשאין גיבורים – יש הבטחות. אם אין מודל חיובי ללכת אחריו, ההמונים ילכו בעקבות מי שיבטיח להם חיים טובים ופשוטים, זה לא יוביל לטוב.

התפיסה הציונית האישית שלי:
מאחר ונגעתי בשאלות על ציונות, אני באופן בלתי נמנע פוסט-ציוני.
אני טוען שאני במקביל גם ציוני, אבל בגלל שזו מילה בעלת פנים רבות*, אסתכל על צד רדוד מאוד שלה, מה היא אומרת בשבילי:
אני אוהב את הגיאוגרפיה שלי – אני נהנה לטייל בארץ ואוהב את הנופים השונים.
אני אוהב את המארג התוסס של תרבויות סביבי, אומנם יש בעולם מקומות מגוונים יותר, אבל אצלנו אני חושב שהמעורבות בחיי הסובבים אותנו חריגה. מה שיוצר באופן מתמיד שאלות שצריך להתמודד איתן, ולחשוב זה טוב.
אני אוהב יצירה ישראלית ובפרט שירים וספרים.
אני אוהב לחיות במדינה שהיחס בין הגודל שלה לבין הכותרות שהיא תופסת הוא כנראה הגדול בעולם.
אני אוהב לחיות במקום שכמעט כל אחד יכול למצוא בו את הסביבה שמבינה אותו.
אני מתעודד לדעת שאין במדינה מישהו שלא סופג ממנה אי-צדק. זה נשמע טיפשי, אבל זה סוג של שיוויון, וזה היה גרוע בהרבה אם היתה קבוצת אנשים שלא היתה חולקת את הקושי של החיים פה.

ובמיוחד אני אוהב לחיות במדינה שיודעת שלא משנה מה עבר עליה, ולא משנה עם מה היא צריכה להתמודד, היא תעשה את זה באופן ההומני ביותר האפשרי. כי אנחנו יודעים שגם במצבים קשים אין תירוץ המאפשר אובדן צלם אנוש.
ומתוך התפיסה הזו נובע המאבק שלי! מתוך הרצון לשמר את התפיסה הזו, שאני מאמין שמהווה חלק מהותי ממי שאנחנו ואסור לנו לאבד את זה.
ומי שטוען שבגלל זה אני לא ציוני, מצידי שילך להשתגל!

*עוד מילה על ציונות:
אדם חרדי פעם הסביר לי שבלי לשרת בצבא ובלי לעבוד הוא עדיין ציוני יותר ממני, הוא אמר לי שהוא משאיר אצלו בבית קיר לא מסויד. אחר כך הוא הסביר למה זה אומר שהוא יותר ציוני, אבל אני לא הצלחתי להבין. מישהו מכיר את התופעה? זה משהו מההלכה?
הנקודה שלי היא שהגדרת הציונות כל כך לא יציבה, שאנשים בעלי השקפת עולם מנוגדת לחלוטין יכולים שניהם להחיל אותה על עצמם.