Archive for May, 2012

חוק קש"ב – אלטרנטיבה לחוק טל

Monday, May 21st, 2012

היום ביבי העלה בפייסבוק את העקרונות שינחו את ההתמודדות עם הגיוס:
1. חלוקה שווה יותר של הנטל.
2. יישום הדרגתי.
3. שילוב יהודים וערבים.
4. המנעות מהצבת קבוצה אחת כנגד אחרת.

להלן הציטוט המלא:

לפני שבועיים שאול מופז ואנוכי הודענו על הקמת ממשלת האחדות הלאומית הרחבה. הסעיף הראשון בהסכם האחדות היה להביא חלופה לחוק טל.

היום התחלנו בדיונים שבסופם נחוקק חוק חדש לקידום השוויון בנטל, חוק קש"ב. בשבועות הקרובים חברי הוועדה יפגשו כדי להביא פתרון צודק יותר לחברה הישראלית. בשם כולנו, בשם אזרחי ישראל, אני מאחל בהצלחה.

Two weeks ago, Shaul Mofaz and I have announced the formation of a broad-based national unity government. The first article in the unity agreement was to present an alternative to the “Tal Legislation” bill

I believe we should be guided by four main principals: A more equal sharing of the burden, gradual implementation, inclusion of both Jews and Arabs, and avoidance from pitting one group against the other. Today we began the deliberations, at which end we will legislate the new “promotion of equality in load-sharing” bill. In the upcoming weeks, committee members will meet in order to present a more just solution to the Israeli society. In the name of all of us, and of all Israeli citizens, I wish them great success.

דווקא החלק באנגלית הוא המעניין, ואני תוהה אם התכנים הללו הם באנגלית בלבד כדי להנגיש אותם לפחות אנשים ולמנוע ביקורת.

אם נתעלם מזה שהוא מאחל לעצמו בהצלחה בשם אזרחי ישראל, העקרונות שהוא מציב נראים מוצלחים.
הנקודה של שילוב ערבים בצבא היא נקודה שחסרה בעיני בשיח אודות אי-גיוס בצה"ל.
הרצון לפעול ברגישות שזוכה לקבל שני סעיפים שונים (2,4) הוא נהדר.
בקיצור, נהייתי סקרן לראות מה ייצא מכל זה, אולי אפילו אהיה מרוצה.

ולנושא קצת אחר, אדם קרוב אלי הציע להתנות את זכות הבחירה בגיוס.
זו מחשבה מעניינת שיש עמה כמה בעיות:
1. יש סרבני מצפון שמוכנים לשבת בכלא כחלק ממאבקם על פני המדינה, לא יהיה הוגן לשלול מהם זכות בחירה.
2. אומנם זה מאפשר לאנשים לוותר על זכות וחובה בסיסיים, אך בפועל זה יצור סטטוס של אזרח סוג ב' ואין להתעלם מההשלכות החברתיות של סטטוס כזה.
3. גם ככה הצבא מתמודד עם כוח אדם מיותר, זה ייאלץ אותו למצוא לכל אדם דרך להשתלב במסגרת, כי לא תהיה לו את הסמכות לקבוע למי מגיעה זכות בחירה.
4. זה נותן תחושה של הכתבה של מה היא "אזרחות נכונה"

ולמה אני טורח ומדבר על החסרונות של שיטה שלא משתמשים בה ולא מדברים על להשתמש בה? כי אני מאמין שיש בה גם חיובי.
במקום ההצעה שהזכרתי הייתי מציע לאפשר מסלול חלופי, מעבר למסלולים הקיימים כיום – והוא לוותר על השירות ועל זכות ההצבעה כמקשה אחת.
ההבדל הוא פעוט, במקום לכפות על אנשים לוותר על זכות ההצבעה, מציעים להם את האופציה, בנוסף לאופציות הקימות.
הייתרונות הם כאלו:
1. לאנשים שמגיעים לחרדות במידה שגורמת להם להשתין בחדר של קצין בריאות הנפש, תהיה אופציה מכובדת יותר.
2. אנשים שיבחרו בשיטה זו, לא יהיו אזחרים סוג ב' כי הסטטוס לא נכפה עליהם, הם בחרו בו ויכולים להצדיק את בחירתם.
3. לצבא תשאר האופציה לסנן אנשים משורותיו (בלי לשלול מהם זכות הצבעה)
4. לאנשים שאינם רואים כלגיטימיים את מוסדות המדינה, ניתנת אופציה נוחה להמנע ממגע עם חלק מהם, שזו היתה המטרה של הרעיון מלכתחילה.

מקץ עשרים שנה

Monday, May 21st, 2012

ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית כפי שהיא מוצגת על ידי שירים מוכרים שנכתבו בהפרש של 20 שנה זה מזה

מהו הכיוון אליו אנו צועדים?

בהשרדות כמו בהשרדות

Wednesday, May 9th, 2012

אז מה היה לנו פה?
על התנאים שאיפשרו את המהלך כבר דיברו.
על האופן שבו המהלך מחזק את הממשלה ופוגע במתנגדים דיברו.
אפילו את הקיטורים שפוליטיקאים מתעסקים במשחקי כוחות במקום לנהל מדינה כבר שמענו.

מה שאני הולך לדבר עליו הוא לדעתי המניע העיקרי למהלך – שיווק עצמי.
אני מאמין שבנימין נתניהו לא היה צריך לזעזע אף אחד בשביל להשיג את אותם ההישגים. הוא היה יכול להקים ממשלת אחדות באופן מסודר, או ללכת בכיוונים אחרים.
לבחירה המסוימת הזו היתה חשיבות תדמיתית.
היא לא יועדה כדי להבטיח לו עוד שנה, היא יועדה כדי להבטיח לו תמיכה רחבה מהעם.

איך תמיכה תשאלו, הרי אנשים מרגישים מרומים, אנשים מרגישים שמשחקים בהם.

אני בטוח שיש כאלו שאומרים שאם הוא מצליח ככה לשטות באנשים שהכי קרובים אליו, האנשים שעובדים איתו, העם שלו, תארו לעצמכם מה הוא עושה לאויבים שלנו.
זו אמירה שגויה כמובן:
א. אויבים מצפים שיפעלו נגדם.
ב. אינטרסים מדיניים לא עומדים בראש מעיניו של רה"מ.

אבל מה? מי שצפה בסדרה השרדות, או לפחות בשלב הבחירות, נתקל וודאי בתופעה מעניינת: בין המועמדים הסופיים תמיד עמד מישהו שכולם אמרו עליו שהוא נחש, שהוא רמאי ומניפולטיבי.
אבל – שהוא יודע לשחק את המשחק.
ואז קרה הדבר שבזמנו נשגב מבינתי – הם הצביעו עבורו. בכך מנציחים את "חוקי המשחק" שעליהם הם התלוננו, חוקי משחק שלא היו ולא נבראו פרט לקיומם בתודעה של המשתתפים שהפכו אותם לאמת מוצקה.
אנשים נוטים להאמין שדברים הם כפי שהם צריכים להיות. כאשר מישהו מצליח לתמרן את דרכו במערכת קיימת, במקום שיצוף ניסיון לשנות את המערכת, הוא מקבל תמיכה. לשנות מערכת זה קשה, מפחיד, אין תמימות דעים בנוגע לאיך היא צריכה להשתנות. כל מה שנשאר הוא לתת למי שנראה שמצליח להתמודד עם המערכת – לנהל אותה.

אז זה מה שאני חושב – ביבי עשה צעד תדמיתי, הוא רוצה להצטייר כמי שיודע להפעיל את הכלים במערכת.
לטווח הרחוק אני מאמין שזה ישתלם עבורו.