Category: Blog

מעט על עלפים


מי לא מכיר את העלפים?
אותו גזע נהדר שעולם הפנטזיה מרבה להתהדר בו.
אבל מכל הדברים שאי פעם נכתבו על אותו עם סגולה, ציטוט אחד נחקק בראשי.
מטאפורה מופלאה וצבעונית אשר מתארת בבהירות את כל מהותם.
וכך הוא הולך:

עם נפלא, העלפים. הוא נראה דק, אבל הוא חזק; ורך כמו חלב כשאתה נוגע בו. כשמקפלים אותו הוא נדחס, והוא קל באופן יוצא מן הכלל. אנשים נפלאים, אין מה להגיד!

קצר וקולע.

עכשיו מבחן.
מאיפה לקוח הציטוט?
מי אמר למי ובאיזה הקשר?
ומה משמעות המטאפורה?

מי שיענה נכונה על כל השאלות יקבל עשר נקודות
(השאלה השנייה היא של ארבע נקודות)
בהצלחה!

החיפוש ארך 0.038 שניות

אין ספק שגוגל שינתה את פני עולם האינטרנט.
אם קודם היינו צריכים לחכות דקות לתוצאות חיפוש, ולחפש בין מאות תוצאות לא רלוונטיות את המידע החיוני לנו, הרי שעכשיו חיינו נהפכו קלים בהרבה.
התוצאות הטובות ביותר נמצאות לרוב בעמודים הראשונים, הממשק נוח, נגיש וקל ויש מיפוי רחב ביותר של הרשת.
אין ספק שמגיע להם כל הכבוד.
מה גם, שאני בכלל אוהב את האווירה הקלילה שהם משדרים.
אווירה של: אם זה חיוני למה לא לעשות את זה… ובעצם, גם אם זה לא כזה חיוני, אבל סתם כיף, יאללה – בואו נכתוב קוד
למרות שבזמן האחרון מתחילה לנשוב רוח של – אנחנו הופכים לענקים, נשתלט על האינטרנט ואז – העולם!! (וה הא הא)

ועכשיו, לנקודת ביקרות קטנטנה על ענק החיפושים…
מעל כל תוצאת חיפוש מופיעה שורה בסגנון הזה
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (החיפוש ארך 0.23 שניות)
החלק הראשון הוא אינפורמטיבי, ומתאר איפה אנחנו נמצאים בין תוצאות החיפוש
החלק האמצעי אף הוא אינפורמטיבי, ומציג את מספר התוצאות, כאשר מספר קטן מדי עלול להצביע על שגיאת כתיב, מספר גדול מדי מאפשר הוספת פרמטרי חיפוש וכדומה
(לפעמים אני חושב שכשיש הרבה תוצאות, הם מכפילים את מספר התוצאות למספר אסטרונומי, הרי גם ככה אף אחד לא באמת יעבור על כל התוצאות, אז למה לא להשוויץ?)
החלק השלישי של ההודעה הוא התמוה בעיני.
הלא אני שמבצע את החיפוש, רואה שלוקח לתוצאות בין שניות בודדות לדקותיים עד שהוא חוזר
(תלוי במחשב ובחיבור בעיקר)
ואין בי שמץ של ספק שהתוצאות לא הגיעו תוך פחות משניה.
כמובן שהמספר המוצג כנראה לא מראה את משך הזמן עד שהתוצאות חזרו אלי, אלא רק משך זמן חלקי של התהליך. משהו בסגנון: הזמן שלקח לתוכנת החיפוש שלנו למצוא מאה תוצאות חיפוש במאגרים שלנו מהרגע שהמרנו את בקשת החיפוש שלך לדרישה שהיא תוכל להבין הוא 0.23 שניות, אבל משך הזמן הנותר הוא זניח, ובכל מקרה הוא כבר באשמתך ולא באחריותנו.
וזו אמירה שאני מוצא מעט בעייתית.
חיפוש מהיר מבחינתי נמדד בנקודת הקצה. לא משנה כמה גאוני אלגוריתם החיפוש שלהם אם לוקח לי דקה וחצי לראות תוצאות.
הרי דף קל לטעינה וללא דפים קופצים הוא אמצעי שהם משתמשים בו על מנת להגביר את יעילות החיפוש, כלומר הם לוקחים בחשבון עוד גורמים פרט לאלגוריתם החיפוש שלהם.
מאחר ואני יוצא מנקודת הנחה שהאמירה הזו לא באה להרגיז אותי, ולצחוק על חיבור האינטרנט הגרוע שלי, אני מצליח רק להסיק שהיא באה להגיד – יש לנו אלגוריתם חיפוש נפלא.
כנראה ששורה כזו לא נראית טוב:
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (יש לנו אחלה של מנוע חיפוש)
בכל אופן, אין ספק שזו פיסת מידע בלתי רלוונטית לחלוטין.
ולפעמים אני מרגיש שהמטרה שלה היא להשפיע על תודעת הגולש לחשוב כמה מהיר החיפוש של גוגל…
“היי, יש תוצאות. מה?! רק מאית השנייה?!”

נו מילא, הם עשו מספיק טוב בשביל שאני אסלח להם על קצת לקיחת קרדיט ושטיפת מח.

ביקורת על סרט: המספר 23


אחד הסרטים הטובים שיצא לי לראות בזמן האחרון אחרי רצף של אכזבות.
לג’ים קארי יש רגעים נפלאים ואיומים מבחינתי במהלך הקריירה שלו כשחקן, וזהו אחד מאותם נפלאים.

דבר אחד הפריע לי בסרט – אני חושב שלא נתנו רמזים מטרימים חד משמעיים.
אני לא אפרט בדיוק בשביל לא להרוס למי שעוד לא ראה, אבל לדוגמא אם בסרט מגלים בסוף שהבחורה לא התאבדה, אלא חנקו אותה בחבל, וסימני החבל על צווארה שונים מהחבל שבו היא הייתה תלויה ובגלל זה חשבו שהיא התאבדה. אז אמורים לדעתי להראות זיקה בין הרוצח (כשאנחנו עוד לא יודעים שהוא הרוצח) לחבל.

אבל זה באמת לא משנה, ואולי בכלל הפרטים שאני מאמין שהיה צריך להתייחס אליהם, זכו להתייחסות שאוכל להבחין בה רק בצפייה חוזרת.

עכשיו ליתרונות הסרט:
כתוב ומשוחק היטב (אני אומנם לא מפרט, אבל בחייכם, על כמה סרטים כיום כבר אפשר לומר את זה)
מותח וכיף לצפייה
בנוי היטב! לכל דבר יש סיבה, לכל תופעה יש הסבר. חשבו עליו לעומק. אני שתמיד יושב ומעביר ביקורת על חוסר הגיון בסרטים וסדרות התמוגגתי מתענוג.

ועכשיו, לדודבן שבקצפת. מה שהופך את הסרט הזה מסרט טוב לסרט מדהים עד כדי כך שאני אשב בשלוש בלילה ואכתוב עליו פוסט בבלוג הנידח שלי הוא האובססיה של הגיבור למספר.
פעם ראשונה שאני רואה סרט שמתייחס כל כך ברצינות למתמטיקה.
טוב, יש גם את נפלאות התבונה, שבעצם מזכיר את הסרט במספר נקודות (מישהו אמר אובססיה למספרים?) ובכל זאת, בנפלאות התבונה (סרט מצויין בהחלט) לא הזדהתי עם הגיבור. הוא מלמל דברים לעצמו ושרבט קשקושים על חלונות. אני לא הצלחתי לעקוב.
לעומת זאת כאן, כל החישובים היו ברורים ביותר לכל אדם פשוט (כמו גם כמה מעט יותר מורכבים שהושתלו בסרט לחובבי מתמטיקה ביננו)
ואין ספק שחשתי הזדהות עם הגיבור.
למה אני חוזר על המילה הזדהות?
טוב, אולי זה קשור לכך שכתבתי מזמן סיפור שמסביר את חשיבותו העילאית של המספר 4892
(אגב, שימו לב לסכום הספרות של המספר)
ואז אני מתחיל לשאול את עצמי, האם זו מקריות שהלכתי לראות את הסרט ביום שישי ה13 באפריל?
שיצאתי מהבית ב11 בלילה.
שכשהסתכלתי בשעון בדרך חזרה השעה הייתה 2:30
מה שאומר שהסרט הסתיים ב2:15 (שעון מחוגים…)
שאני נמצא עמוק בתוך השנה העשרים ושלוש של חיי
שאת המספר עשרים ושלוש כותבים בדיוק כמו החייה שפתחתי אובססיה לגביה (צב)

האם ייתכן שהכל מקריות בלבד?
או שאולי זה גורל?
האם המספרים מנסים להגיד לי משהו?
מה הם רוצים שאעשה?
אני יודע.
אין ספק שאני צריך לשנות את תחום ההתעסקות שלי למתמטיקה. כן. או זה, או שזה משהו שנוגע לרצח.
מה שמזכיר לי. כבר מזמן החלטתי שאני צריך גרזן בבית.

ניסויים פלוס

עליתמיד נמשכתי אל המיוחד והלא מוכר.
אני בעד לנסות כמעט כל דבר, וההתייחסות שלי להרבה מהדברים שאני עושה (אולי יותר מדי) היא בתור ניסוי.
למעשה גם את הבלוג הזה פתחתי על מנת לבחון את התחום: מה הולך ומה לא? איך עושים מה? וכדומה (ואני אכן רוכש הרבה ידע).
גם השיר שכתבתי בפוסט הקודם הוא ניסוי. הביאו לתשומת ליבי שתהליך הכתיבה אצלי הוא כמו פתרון תשבץ.
מטרות הניסוי (של השיר) היו: שימוש במילים גבוהות, שיר בר הלחנה. (כן, התוכן היה חסר משמעות)
בשביל המילים הגבוהות פשוט פתחתי מילון.
החלק השני היה מעט יותר קשה, ואני עדיין לא יודע אם אני מרוצה מהתוצאות. התהליך:
מציאת מילים שמסתיימות ב-“דם”. מיון המילים כאשר מילים פחות אפלות יופיעו קודם (המילה הראשונה הייתה אמסטרדם).
אז החלטתי על מבנה של חריזה לבתי השיר:
AA
B
CC
B
“דם”

החלטתי על קצב לשורות של השיר. והתחלתי ליצוק תוכן לתבנית המאופיינת היטב.
בגלל שידעתי שהבית הראשון יסתיים ב”אמסטרדם” החלטתי שהוא ידבר על טיסה לחו”ל.
מאחר ואני רוצה להשתחרר מצה”ל, הכנסתי את הנושא כדי לתת לשיר נגיעה אישית.
הבית השני דן בסמים מאחר וזו האסוציציה הראשונה שהייתה לי עם אמסטרדם.
שער הבתים מעלים את נושא הזונה – ערפדית מאחר והיה צורך להצדיק את החריזה עם “דם”. (אם כי, כמו שהעירו לי, היה יכול להיות מעניין למצוא הקשר שאיננו מתחום הפנטזיה)
את המילה מוקדם, שיניתי ל”מקדם” בגלל שהקישור היחיד שמצאתי הוא שהזונה תבקש מקדמה.
המילה מקדם היא המילה היחידה שהמצאתי בשיר, ולמרות שהיא לא מופיעה במילון, קיימות מילים דומות (מקדמה, קדם..) ומילים במבנה דומה מספיק על מנת שארשה לעצמי לעשות את השיבוש לשון הזה (מצאתי גם ביטוי בסגנון: “מצגת מקדם”).

בשנייה שסיימתי את תהליך הכתיבה, בלי השהייה מיותרת, העברתי את השיר לביקורת.
במקביל התחלתי גם לבקר אותו בעצמי: השורה החמישית בכל בית לא מחוברת טוב לשאר הבית, המבנה קשיח מדי, הסגנון משתנה ממציאות לפנטזיה, המילים הגבוהות “מושתלות” בשיר ולא מתאימות, אין כאן שום חידוש.
יחסית הרבה ביקורת ליצירה שלי, ולכן התחלתי לחשוב שאני לא אוהב אותה. הגעתי למסקנה שאוהב את היצירה רק אם אקבל חיזוקים מהסביבה.
אחת המגרעות (לדעתי) הבולטות של הכתיבה שלי, היא שהיא לעולם לא נעשית עבורי, היא נעשית עבור קהל מציאותי או מדומה. אפילו היומן האישי שלי. הדף הראשון ביומן האישי הראשון שלי מתעסק באיך לגרום להורים שלי לא לגלות שאני לא מכין שיעורי בית אם במקרה הם יום אחד ימצאו אותו. (וזה רק הולך ומחמיר ככל שאני גדל)
האם איני יכול לקבוע טיב של יצירה שנשארת במגירה?
התחושה הפנימית שלי אומרת שליצירה שלא פורסמה אין משמעות. הקהל קובע את איכות היצירה.
אך יחד עם זאת מקננת בי התחושה שמשהו בתפיסתי שגוי. הרי וודאי ניתן להבדיל במידה מסויימת בין שיר איום לשיר מדהים לפני הגשתו לקהל. ובנוסף, כאשר אני כבר מגבש דעה על יצירה שלי, לקהל יהיה קשה לשנות את דעתי.
וכלל לא התייחסתי לבעיה שלי להתחבר לרגשות בתהליך היצירה (רק עצם כתיבת הביטוי “להתחבר לרגשות” עוררה בי גל של בוז)

יש שלושה דברים שאני מנסה לגלות: איך להיות מוצלח, איך להרגיש מוצלח ואיך לבצע דברים מוצלחים.
(או בשימוש בשורש אחר: להיות טוב, לעשות טוב ולהרגיש טוב)

אומנם התייחסתי בבלוג בעיקר לשיר שלי, אך הרהורים דומים תוקפים אותי עבור נושאים רבים סביבי. אולי אפרט יותר בהזדמנות אחרת

אדמומיות

תם השירות, בנפשי התפזרות
אין רגע נוסף לחכות
חושק כבר מזמן, לברוח מכאן
נצרב מתחושה של דמעות
בטיסה לאמסטדם

מהלך במבואות, מחפש הנאות
אך עודני סר ורוגן
חש מיואש עד לבוא הברנש
שמוכר הלוצינוגן
צורך ותכף נרדם

מקיץ מחזיון לזיווֹ של היום
וניחוח מי רגליים
תר אחר תנחומים בחלונות השכנים
עם נפקנית יפת עפעפיים
דרשה ממני מִקדָם

על המשכב משתרעים יחדיו
מתאוים להתנות אהבים
משפתה הדקיקה, אחרי נשיקה
הגיח זוג של ניבים
היא חיה, היא איננה אדם

צועק לעזרה בהסטריה גמורה
בעודה מביטה לעברי
מערסלת לשון בתנודת תיאבון
ציפורנה מלקה צווארי
בשלולית ליבי נדם

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 29 30 31 32 33 34 35 36 37 הבא