Category: Blog

תגובה לביקורת

כתבו עלי בבלוג בועט בבטן.
פעם ראשונה שאני רואה שמישהו חושב שהבלוג שלי שווה התייחסות, לא נורא שהיא שלילית.
🙂

למען האמת הייתי מופתע לקרוא את הפוסט שפרסמתי על פרשיית שי טובלי נגד תומר פרסיקו.
למה הייתי מופתע?
נלחמתי בצורה כמעט עיוורת לצד חופש הביטוי, כשאני יודע טוב מאוד על קיומם של ניצול ציני ולא רלוונטי של חופש הביטוי בטוקבקים, ובעיתונות.
אחת הבעיות הגדולות של חופש הביטוי היא שלמרות שצריך לשים לו גבולות, אין גוף אובייקטיבי מספיק שיוכל לקבוע אותם.

אבל במיוחד הופתעתי לראות שכתבתי: “בעיני זה אפילו לא משנה אם התביעה צודקת”
ברור שזה משנה אם התביעה צודקת.
האינטרנט היום הופך לאלטרנטיבה מאוד חזקה לתקשורת ונותן זוויות מבט חדשות, פחות רודפות רייטינג (או לפחות רודפות רייטינג באופן אחר)
אני אוהב את הפורום הזה, אני אוהב את היכולת הזו לראות מידע לא מסונן (או מסונן אחרת) ואני מפחד שזה ייפסק.
בנוסף, כבלוגר אני רוצה להרגיש חופשי לומר את מה שיש לי בלב, בלי להיות נתון לסחטנות.
ובלי לגעת ספציפית במקרה המדובר, חד משמעית אנשים מנצלים את העובדה שמשפט זה יקר לא משנה באיזה צד אתה, ככלי למימוש רצונותיהם באופן בלתי לגיטימי.
משם הגיעה הקריאה שלי.

אבל צריך לזכור שהתהליך הזה, שבו האינטרנט נכנס תחת אור הזרקורים, אומר שאדם שפעם היה כותב לעצמו ולשלושה מחבריו, היום כותב לאלפים או עשרות אלפים.
(ובכל זאת, אני לא רואה את עצמי ככזה למשל)
אני עדיין מאמין בנכונות התמיכה שלי במקרה הספציפי ההוא, על אף הקריאה שלי לתמיכה עיוורת, אני כן טרחתי לקרוא מה יש לתומר לומר על שי, מה יש לאינטרנט לומר על שי ומה יש לאינטרנט לומר על תומר.

מצד שני, גם אני, ועל כך אני מתחרט, הצטרפתי לקולות האומרים שבמידה והוא ייצא אשם הם מוכנים לתרום סכום כסף בשביל לעזור לו להחזיר את הסכום לשי.
עשיתי את זה בגלל שנראה לי נכון לעזור לתומר בצעד האמיץ שהוא בוחר בו, על ידי כך שידע שיש מאחוריו גב כלכלי. כמו גם בגלל הצער שלי על מחשבה על אדם ללא כסף שנכנס לחוב גדול.
אך זו היתה בחירה שגויה. אם מערכת המשפט אחרי שהיא קיבלה לרשותה את כל המידע, אומרת שזה גזר הדין, אני מאמין בה.
אני לא אוהב את קריאת ה”הוא זכאי” ההמונית ללא תלות באמירת בתי המשפט.
פעלתי ללא מספיק מחשבה מראש.

ובכל זאת, האינטואיציה שלי התבררה כנכונה. כל עוד לוקחים את המילה של בית המשפט בנושא: סוף הסיפור

מאז שהבלוג הזה לקח כיוון קצת יותר פוליטי, אני מוצא את עצמי כל הזמן מתנצל.
איפשהו זה טוב, זה מראה שאני חושב ולומד.
לטובתי אומר שהוספתי את התגית: “נכתב בכעס” לכל דבר שנכתב מתוך רגש יותר מאשר מתוך מחשבה. ובאופן עיקבי אלו הפוסטים שלאחר מכן אני מתחרט על דברים שאמרתי או על הקיצוניות בה עמדתי מאחוריהם.

הבלוג נמצא עכשיו במשבר זהות: לפעמים הוא פוליטי, לפעמים הוא יומן אישי, ולפעמים הוא מתיימר להיות מדע פופולארי.
אין לי מושג מה ילד יום, אני יכול להבטיח שלפחות בפוסט הבא, אנטוש את הכיוון הפוליטי ואנסה שוב את כוחי בפוסט סמי-מדעי.

נ.ב – יצא פוסט הרבה יותר ארוך מהפוסט שגרר את הביקורת. קורה.

לתא הגאה באוניברסיטה העברית יש שם מעניין – העשירון האחר.
השם מתייחס לסטטיסטיקה מוכרת הגורסת שכ10% מהאוכלוסיה משתייכת לקהילה הגאה.
עד כמה הסטטיסטיקה הזו מדוייקת?
העולם מלא בסטטיסטיקות שנעות מ3% עד 70%
כולל מחקרים שאומרים ש100% נמצאים במקום כלשהו בסקלה.
או מחקרים שאומרים ש100% הם סטרייטים, שמסיבות שונות פועלים באופן חריג.
הסבר קצר על למה אי-אפשר באמת למדוד את זה ניתן לקרוא באנגלית – כאן.

אז החלטתי לערוך מחקר משלי כך ש:
הוא יתמקד באוכלוסיית הגברים הנמשכים לגברים מתוך כלל אוכלוסיית הגברים.
אני אדע בדיוק איך הוא בוצע.
אוכל לחזור עליו.
אוכל לנפנף במספר שאקבל בדיונים.

לצורך המחקר אני יוצא מנקודות ההנחה הבלתי סבירות בעליל הבאות:
כמות הפורנו שנשים מחפשות וצורכות היא זניחה ביחס לכמות הפורנו שגברים מחפשים וצורכים.
המספרים המופיעים בתוצאות החיפוש של גוגל ושל גוגל טרנדס הם אמינים.
יש יחס ישר בין כמות הכתבות בנושא מסויים ובין מידת העניין בו.
אוכלוסיית הגולשים מייצגת נאמנה את האוכלוסיה הכללית.

להלן המחקר:
כמות תוצאות בחיפוש בגוגל:
בחורות ערומות: 29900
בחורים ערומים: 57200
יחס ההומואים = 65.7%

הומו: 555000
סטרייט: 116000
יחס ההומואים = 82.7%

סקס עם אישה: 717000
סקס עם גבר: 922000
יחס ההומואים = 56.3%

מועדון: 8890000
מועדון גיי: 3260000
יחס ההומואים = 36.7%

סקס: 6940000
סקס גייז: 598000
יחס ההומואים = 8.6%

הכרויות: 3290000
הכרויות גייז: 205000
יחס ההומואים = 6.2%

ובגולה:
straight: 769000000
gay: 859000000
יחס ההומואים = 52.8%

naked girls: 15000000
naked guys: 72800000
naked boys: 80100000
יחס ראשון = 82.9%
(6% בגוגל טרנדס)
יחס שני = 84.2%
(10% בגוגל טרנדס)

porn: 760000000
gay porn: 29100000
יחס ההומואים = 3.7%
(3% בגוגל טרנדס)

clubs: 415000000
gay clubs: 173000000
יחס ההומואים = 29.4%
(2% בגוגל טרנדס)

ממוצע תוצאות:
אחוז ההומואים בארץ: 42.7%
אחוז ההומואים בכלל: 52.5%
ממוצא תוצאות של גוגל טרנדס: 5.25%

מסקנות:
הנתונים הראו בצורה חד משמעית שאין אחידות בתוצאות.
ניתן לשאול אילו מדגמים מייצגים יותר ואילו פחות.
הטענה ש10% הוא מספר מופרך כלפי מעלה\מטה, היא לטעמי טענה שגויה (כל מספר אחר מופרך במידה דומה)

גוגל טרנדס:
גוגל טרנדס הוא שירות שסופר חיפושים במקום תוצאות, עבור רוב השאילתות לא היו לו תוצאות, ועבור אלו שכן היו לו תוצאות הן היו ברזולוציה נמוכה (ספרה אחת אחרי האפס)
אף על פי כן, התוצאות שם היו אחידות יותר (לא עברו את ה10%)
ומבחינה רעיונית הבדיקה כמה חיפושים נעשים במקום כמה מידע ישנו היא בעלת הגיון.

תופעה מעניינת שנתקלתי בה, למרות שהביטוי “בחורות ערומים” הוא מטבע לשון בקולנוע העברי, דווקא לביטוי ההפוך “בחורים ערומות” יש מספר תוצאות גדול בחיפוש בגוגל.
בחורות ערומים: 79900
בחורים ערומות: 246000
למישהו יש הסבר?

<לחצו פה לקרוא ב”הכצעקתה” מה בלוגרים אחרים חושבים>


לאור הדיווחים הרבים שקראתי בהכצעקתה, הרגשתי שחשוב לנסח מעין מדריך, או רשימת כללי אצבע לגבר.
גברים רבים מרגישים שעם התחזקות מעמד האשה, השאלה של מתי ואיך ואם בכלל להתחיל עם בחורות לא ברורה, או מרגישים שהגבול בין זה ובין הטרדה מינית דק מדי.
קודם כל חשוב להבהיר – המאבקים הפמיניסטיים למען מעמד האשה למען שיוויון למען טשטוש גבולות מגדריים, אף אחד מהם לא מתנגד לעניין ה”התחלות”. רומנטיקה היא דבר חיובי בהסכמה די גורפת, כמו גם אהבה וקשר.

כששאלתי את השאלה הזו, איך מבדילים בין להתחיל עם בחורה ובין הטרדה מינית, קיבלתי תשובות רבות, אך אף אחת שסיפקה אותי. חיפשתי כללים ברורים, אפריורים.
בגדול רוח הדברים היתה שקל לזהות את ההבדל, או שאם אתה שואל את עצמך איך לא להטריד, כנראה שאתה לא מטריד.

אז הנה הרשימה שאני גיבשתי לעצמי, אם היא תגרור תגובות ייתכן ואשנה אותה בהתאם:
1. האם סביר שהבחורה הגיעה לפה מתוך רצון שיתחילו איתה?
אם אתה בפאב, מועדון או אתר הכרויות – כנראה שכן**.
אם אתה ברחוב, אוטובוס, או במקום העבודה – כנראה שלא.
2. האם יש לבחורה נתיב יציאה?
ממש. באופן פיזי.
כל עוד בחורה מהססת, אז כן, אפשר להמשיך לנסות לפתח שיחה ידידותית**. אבל במידה ובאופן ברור העניין לא מתאים לה, צריך שהיא תוכל לסגור את העניין בקלות וללא אי-נעימות.
סיטואציות שבהן זה בבירור לא מתקיים:
אם למשל הבחורה נמצאת איתך ברכב, או באותו מושב באוטובוס בצד של החלון.
3. האם אתה שיכור?
אלכוהול עוזר לבטחון עצמי וחרמנות. ובכל זאת, אם אתה רוצה לא להיות בקו-האפור, עדיף בלי.
(ופה אנחנו נכנסים לקו האפור שבין שתוי לשיכור, כלל אצבע – כמה שפחות יותר טוב)
4. האם היא שיכורה?
בכדי שבחורה לא תמצא את עצמה בסיטואציה שלא מתאימה לה, חשוב לוודא שגם היא מודעת למעשיה. להתחיל עם בחורה שיכורה עשוי להוות הטרדה מינית.
5. האם (מבחינתה לפחות) יש לסיטואציה פוטנציאל להפוך אלימה.
למשל, אם אתם בספריה, לא סביר שסיטואציה כזו תתפתח באופן אלים. כמו כן, אם לבחורה יש מקורות עזרה בסביבה (מאבטח, אנשים שאפשר לקרוא להם), גם זה עשוי ליצור סביבה בטוחה יותר.
6. איך היית מרגיש אתה במקומה?
האם היה נראה לך מתקבל על הדעת שגבר זר היה פונה אליך באותו האופן שבו אתה מתכוון לפנות אליה?
7. תאוריית הפסיכופט האלים.
הבחורה לא מכירה אותך. יש שפע של גברים אלימים ומטרידים בעולם, עובדה. אתה רוצה להתחיל עם הבחורה, אבל שהיא תדע שאתה לא אחד מאותם אלו. בחן את הסיטואציה הספציפית בה אתה נמצא וחשוב מה פסיכופט אלים היה עושה במצב זה, ואיך אתה יכול להבדיל עצמך ממנו. למשל, לשוב ולהתקש שאין לה מה לדאוג, זו כנראה תהיה ההתנהגות של הפסיכופט האלים.
8. להקשיב!
כללים מטבעם לא מתאימים לכל סיטואציה ספציפית, לכן הכי חשוב להקשיב לבחורה שעומדת מולך. גם לדבריה וגם לשפת הגוף. האם היא מרגישה בנח? מחייכת? מתקרבת מתרחקת? ובמיוחד הקשב למילים שלה. מאחר ואינך רוצה להטריד, זכור – לא הוא לא!
גם נשים מודעות לרגישות של עניין ההטרדות ההולכת וגוברת, ולכן גם הן מתאימות את השפה למצב. אם למרות זאת הן מבקשות שתפסיק, הן מתכוונות לזה.

הערה ראשונה, להתחיל עם מכרה:
המדריך שלי דיבר בעיקר על הכרויות בין זרים.
כאשר מדובר באנשים מוכרים מצד אחד יותר קל להראות שאתה לא פסיכופט, יש לה יותר אפשרות להכיר אותך בנוחות לאורך זמן, ויש לה רפרנסים של מכרים משותפים.
מצד שני:
אתם תמשיכו לראות אחד את השני כנראה גם אחרי, ולכן רצוי להזהר במיוחד לא ליצור אי נעימות.
האם יש בינכם יחסים של מרות? אם כן – זו ממש בעיה, כנראה שנכון לוותר בכלל או לחכות שהיחסים ישתנו. אם זו אהבת חייך היחידה שדבר לא יעלה על הצורך שלך להתחיל איתה בחשיבותו – תתפטר.
האם התנגדות מצידה תשפיע על מעמדה בסביבה? צריך בהמון רגישות לאפשר לה לסרב בלי ליצור סביב זה מהומה.

הערה שניה, עזרה למוטרדת:
זו לא בושה לשאול בחורה “הגבר הזה מציק לך?” כאשר נראה שהיא מוצבת בסיטואציה שלא נעימה לה.

הערה שלישית, נתינת אמון:
כבר ציינתי שצריך לתת אמון בנשים שמספרות על חוויה לא נעימה שעברו.
נתקלתי בסיטואציה הבאה – ידידה שלי סיפרה שבאוטובוס היא מאוד נפגעה כי ילדים חרדים הסתכלו על זה שהיא נועלת סנדלים וריכלו עליה. אחרי שהיא סיפרה בחור שישב איתנו התחיל לצחוק עליה שהיא נתנה הקדמה כאילו מי יודע מה קרה ובסוף סתם ילדים חרדים צחקו קצת.
אם הוא היה מקשיב יותר בתשומת לב, הוא היה שומע שהיא יודעת שיש בקו הזה חרדים, ושהיא במיוחד התלבשה באופן שמרני כדי להמנע מאי-נעימויות. התסכול נובע מזה שעם כל המאמץ היא עדיין נכשלת.
אבל אתם יודעים מה, גם אם אתם לא מצליחים להבין למה היא לוקחת ללב, עדיין היה פה משהו שהיא לקחה ללב, והיא מבקשת את התמיכה שלכם – אז תפעלו בהתאם.

* מה שכתבתי נכון במידה רבה גם עבור מי שרוצה להתחיל עם בחורים.
** ראו התייחסות בתגובות.

מי ששם לב, בפוסט על ציונות שפרסמתי, הלינק ל”אם תרצו” הוביל לדף שנסגר בוויקיפדיה.
זה קרה משום שאם תרצו הגישו תביעה נגד וויקיפדיה על תיאורם כגוף ימין.
הנושא מעולם לא הגיע לבית משפט משום שפעילי וויקיפדיה החליטו שהם לא יכולים לעמוד בהוצאות המשפטיות, ומטרה חשובה יותר היא תפעול האתר.
הערך הוסר והבריונות נצחה.

זה לא מקרה יחיד, התופעה שגוף עם כסף תובע אינדיוודואל בלי כסף, כדי להשיג את המטרות שלו מתוך ידיעה שאדם פרטי לא יכול להרשות לעצמו להביא את הנושא לבית המשפט, היא תופעה פסולה שמתרחשת על בסיס יומיומי.
בין היתר, היא מתרחשת בעולם האינטרנט.

אדם כזה שהחליט לא להכנע לבריונות הוא תומר פרסיקו:
http://tomerpersico.com/2011/03/23/tubali_sues_me
שמבקש את עזרתנו במתן תרומה.

בכתובת המצורפת אפשר לראות את פרטי המאבק, בעיני זה אפילו לא משנה אם התביעה צודקת, בכל מקרה מדובר במעשה בריונות פסול של אדם שמנסה לכפות את רצונו בעזרת כסף.

הערה: היום היה פיגוע בירושלים.
הפיגוע הזה כמו אירועים נוספים חושף מגמה של הדרדרות איומה ביחסים בין הלאומים השונים במדינה.
בשני הצדדים יש אינספור אירועים שלא מדווחים על האלימות הגואה.
לצערי, נראה שאנחנו עוד רחוקים מלהגיע לשיא, והאלימות רק תגבר.

מצאו את ההבדלים:

אם חשבתם שזה לא דומה, זה בסדר – באמת שלא התכוונתי להתחפש לדארת’ מאול

חג שמח!

עמוד: הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 ... 35 36 37 הבא