Category: Blog

למי שלא יודע,
captcha הוא מבחן רצף האותיות שאתם צריכים לכתוב לפעמים בשביל להוכיח שאתם בני אדם.

עם התקדמות הטכנולוגיה הגענו למצב שכיום הן יוצרות יותר קושי לבני אדם מאשר פותרות סכנה משמעותית ממכונות (תחת סייגים מסויימים)
אולי יום אחד אכתוב פוסט על למה הגיע זמנה של הטכנולוגיה למות, עד אז אפשר לקרוא פה טענות דומות.

היום בבוקר גיליתי תופעה מדהימה,
באתר של נענע, ניסיתי להזכר בססמא וקיבלתי (כמו שנפוץ במקרים כאלו) את תמונת הקאפצ’ה הבאה:

הדבר הראשון שחשבתי הוא שמדובר בפרסומת קופצת (בגלל התמונה של המכונית) ופשוט התעלמתי, כתבתי את שם המשתמש ולחצתי “שלח”, דבר לא קרה.
הסתכלתי, ואמרתי לעצמי, באמת? אני חייב למלא את שם הרכב שמפרסמים בשביל להמשיך לעמוד הבא?!
ואז עשיתי את הדבר הבא – לחצתי על כפתור שינוי הטקסט. הטקסט לא השתנה, אך הזויות של האותיות והקשקושים ברקע השתנו.
הסתכלתי על האתר שמייצר את הקאפצ’ה הזו, והוא מגדיר את עצמו כאתר שמשלם לך על השימוש בקאפצ’ה שלהם.
כשנענע “שכרו” את שירותיו הם היו יכולים לנחש שלא מדובר בהגנה המאובטחת ביותר.

אז בגלל שנהיה כל כך פופולארי לדרוש מאנשים להכניס טקסטים לצורכי בטחון שכבר לא רלוונטים, עכשיו המציאו סוג פרסום חדש שמזניח את כל עניין הביטחון לחלוטין.
רוצים להזדעזע בעצמכם?
http://personal.nana10.co.il/ResetPassword.asp

*לצערי הספאם משתלם, אפילו בגלל עצם הפירסום שהוא מקבל כשהתרמית מתגלה ומגיעה לכותרות

הזכרתי כבר שיש מושגים בשפה שרוכשים עוצמה אדירה, אבל מאבדים את המשמעות שלהם.
עוד מילה כזו היא ציונות.
המילה הזו כל כך טעונה, וכל כך נתונה לפרשנויות, שאני פשוט לא הולך להכנס לזה.

אבל אני הולך להגדיר ארבעה מושגים שנובעים ממנה:
אנטי ציונות
פוסט ציונות
המהפכה הציונית השניה
התפיסה הציונית האישית שלי

נתחיל באנטי-ציונות:
קודם כל: אני מדבר על תפיסה אנטי-ציונית יהודית, גורמים שאינם יהודים ומתנגדים לציונות או לציונים הם נושא אחר.
המושג אנטי-ציונות הוא המושג הוותיק ברביעיה, הוא וותיק כמו מושג הציונות עצמו.
אנטי ציונות מדברת על כך שעצם היותנו יהודים, לא צריך לבוא על חשבון נאמנות לערכים אחרים.
למשל לאומיות במדינה בה אתה חי ונאמנות לה.
או למשל תפיסה חברתית סוציאליסטית.
דוגמא:
אם מישהו אומר – “אני מצפה מהערבים להיות נאמנים למדינה ולסמליה בלי קשר ללאום שלהם, ואני מצפה מיהודים באנגליה להיות נאמנים למדינה ולסמליה באותה מידה.”
אז הוא מביע עמדה אנטי-ציונית.
בגלל מורכבותה של המילה “ציונות”, למרבה האירוניה, אנטי-ציונות אינה עומדת בסתירה לציונות.

פוסט ציונות:
“ציונות” אוגרת בתוכה המון תחושות ורגשות כלפי המדינה, תחושות שהיו משמעותיות בהקמתה ובעיצובה. כיום “ציונות” לא מספקת קווים מנחים להתמודדות עם המציאות, ועם זה מנסה מושג הפוסט-ציונות להתמודד.
הפוסט ציוני לוקח מסרים ציוניים ושואל, איך מתמודדים איתם במציאות של היום?
האם יהדות ודמוקרטיה הולכות יד ביד? איך עושים את זה?
האם ישראל מגשימה את המטרה של מקלט ליהודים? האם יש אלטרנטיבה?
כיצד יש לפעול בכדי להגן על מי שהינו יהודי?
כיצד “ציונות” רלוונטית כיום? מה המחיר שהיא עולה ומתי הוא שווה את זה?
האם ישראל פעלה באופן נכון במלחמותיה? האם ישראל פועלת נכון ביחסים הבין לאומיים כיום?
וכדומה

שימו לב: הזרם הפוסט-ציוני לא נותן תשובות, מדובר על העלאת שאלות משמעותיות והתמודדות איתן!
כל מי שמנסה לתת מענה הולם לשאלות האלו, הוא פוסט ציוני, לא משנה איזו תשובה הוא נותן.

* פוסט-ציונות תפסה כותרות כאשר אנשים המגדירים עצמם כפוסט-ציונים קראו לחרם על ישראל, אך אין זו אמירה המייצגת את העמדה הפוסט ציונית.

המהפכה הציונית השניה:
אם תרצו היא תנועה שהחמירה את הבלבול הקיים גם ככה בין המושגים.
מבחינתה, אנטי-ציונות, פוסט-ציונות ואנטישמיות הם מושגים שקולים.
היא מתנגדת לשלושתם ומבטלת את הלגיטימיות של שלושתם, תוך שימוש ברטוריקה שמטרתה לעורר רגשות ולמנוע דיון ענייני.
למשל, אם הם היו קוראים את הטענה שלי, הם היו עשויים לטעון שמדברי אני לא מתנגד לאנטישמיות (שזו כמובן שטות גמורה)

אז מה היא “המהפכה הציונית השניה” אליה שואפים אנשי התנועה המדוברת?
אנשי התנועה זוכרים בנוסטלגיה (או מכירים סיפורים רומנטיים על) תקופה אחרת, תקופה שבה הכל היה פשוט יותר.
היו לנו גיבורים, היתה לנו אחדות, היו לנו אידאלים. היינו הטובים, וכל מי שהתנגד לכך שנקים מדינה היה הרע.
לא משנה אם זה באמת היה כך או לא, זה עדיין מצב שאנשים שואפים אליו.
אפילו אני נפלתי למלכודת הזו תקופה מסויימת. ההבטחה לחזור לאידאלים הפשוטים קורצת במיוחד לאור המצב המסובך שלפעמים מרגיש ללא מוצא שאנו נמצאים בו. אבל זו הבטחה שלא אוחזת במציאות המורכבת.
מדינות העולם שמעבירות עלינו ביקורת, חרדים, אזרחים שאינם יהודים, תושבים ארעיים, עובדים זרים, פליטים, וכו – הם לא אויבים שלנו.
ואפילו אלו שהם כן אויבים שלנו, הם לא הרוע המוחלט.
אין אידאלים שיכולים לאחד את כל עם ישראל, וצריך למצוא איך לחיות באופן הטוב ביותר עם השונות הקיימת.

אבל אתם יודעים מה?
אנחנו כן צריכים גיבורים.
בכל קצוות הקשת הפוליטית, אני לא מכיר “ענקים”.
אנשים שמונעים על ידי ערכים ואידאלים ואפשר ללכת בעקבותם.
אנשים שמבטיחים ועושים, אנשים שאיכפת להם, מודל לחיקוי.
הלוואי שהיו לי אנשים כאלו ללכת בעקבותם, אבל אפילו שיהיו כאלו בכללי (עם גישה שונה משלי) זה מספיק טוב.
כי כשאין גיבורים – יש הבטחות. אם אין מודל חיובי ללכת אחריו, ההמונים ילכו בעקבות מי שיבטיח להם חיים טובים ופשוטים, זה לא יוביל לטוב.

התפיסה הציונית האישית שלי:
מאחר ונגעתי בשאלות על ציונות, אני באופן בלתי נמנע פוסט-ציוני.
אני טוען שאני במקביל גם ציוני, אבל בגלל שזו מילה בעלת פנים רבות*, אסתכל על צד רדוד מאוד שלה, מה היא אומרת בשבילי:
אני אוהב את הגיאוגרפיה שלי – אני נהנה לטייל בארץ ואוהב את הנופים השונים.
אני אוהב את המארג התוסס של תרבויות סביבי, אומנם יש בעולם מקומות מגוונים יותר, אבל אצלנו אני חושב שהמעורבות בחיי הסובבים אותנו חריגה. מה שיוצר באופן מתמיד שאלות שצריך להתמודד איתן, ולחשוב זה טוב.
אני אוהב יצירה ישראלית ובפרט שירים וספרים.
אני אוהב לחיות במדינה שהיחס בין הגודל שלה לבין הכותרות שהיא תופסת הוא כנראה הגדול בעולם.
אני אוהב לחיות במקום שכמעט כל אחד יכול למצוא בו את הסביבה שמבינה אותו.
אני מתעודד לדעת שאין במדינה מישהו שלא סופג ממנה אי-צדק. זה נשמע טיפשי, אבל זה סוג של שיוויון, וזה היה גרוע בהרבה אם היתה קבוצת אנשים שלא היתה חולקת את הקושי של החיים פה.

ובמיוחד אני אוהב לחיות במדינה שיודעת שלא משנה מה עבר עליה, ולא משנה עם מה היא צריכה להתמודד, היא תעשה את זה באופן ההומני ביותר האפשרי. כי אנחנו יודעים שגם במצבים קשים אין תירוץ המאפשר אובדן צלם אנוש.
ומתוך התפיסה הזו נובע המאבק שלי! מתוך הרצון לשמר את התפיסה הזו, שאני מאמין שמהווה חלק מהותי ממי שאנחנו ואסור לנו לאבד את זה.
ומי שטוען שבגלל זה אני לא ציוני, מצידי שילך להשתגל!

*עוד מילה על ציונות:
אדם חרדי פעם הסביר לי שבלי לשרת בצבא ובלי לעבוד הוא עדיין ציוני יותר ממני, הוא אמר לי שהוא משאיר אצלו בבית קיר לא מסויד. אחר כך הוא הסביר למה זה אומר שהוא יותר ציוני, אבל אני לא הצלחתי להבין. מישהו מכיר את התופעה? זה משהו מההלכה?
הנקודה שלי היא שהגדרת הציונות כל כך לא יציבה, שאנשים בעלי השקפת עולם מנוגדת לחלוטין יכולים שניהם להחיל אותה על עצמם.


האם החברה הגדולה ביותר בעולם החיפוש באינטרנט – מונעת מציאת אתרים בעלי תוכן מיני, ומעלימה אותם מתוצאות החיפוש?


התשובה המלאה כאן
לא

אוהבים לשנוא

שנאה מולידה דברים רעים, לא משנה מאיפה ולמה היא מגיעה.
השנאה היא לא חדשה, אך לאחרונה אני נתקל בה באופן שמרגיש לי מוגזם.

אומנם נכון, יש לנו במדינה אזרחים עם עולם ערכים שונה משלנו, שקשה לא לשנוא אותם.
הם שונים מאיתנו.
אנחנו כל הזמן שומעים על מקרי אלימות מצדם.
וקיים הפחד הלגיטימי של השתלטות עוינת מצדם, שכן חלקם היחסי באוכלוסיה הולך וגדל.
יותר מדי פעמים שמענו אותם קוראים לנו לעזוב את המדינה.

יש הרבה שאלות שקשה לי לענות עליהם.
למה שנתייחס לדרישות שלהם כלגיטימיות כשהם בברור מאיימים על הקיום שלנו, והרבה מהם שונאים אותנו?
איך מתגברים על התחושה “המתנשאת” שהתרבות שלהם היא פרמיטיבית ונחותה?

לפעמים אני מרגיש שצריך לקבוע חוקים במדינה שיגבילו את ההשפעה שלהם על הדמוקרטיה.
אבל בסופו של דבר זה לא בסדר.
גם אם אנחנו מרגישים שהימין “השתגע”, שהם הולכים להביא שלטון טוטליטרי ושהם שונאים אותנו, צריך לזכור שהדעות שלהם עדיין לגיטימיות, שזכויות אדם הוא משהו שגם ימניים זכאים לו, בלי קשר לאופן ההתנהלות שלהם.

אפילו אם הם ימשיכו לבחור (לפחות לפי ראות עיננו) ללכת בדרך השנאה, זה לא נותן לנו את הלגיטימציה לבחור באותה הדרך.
כי שנאה מביאה רק לדברים רעים. כאב זה כאב ונזק זה נזק. אלו דברים שיש להמנע מהם.

אני קורא לכל חברי השמאלנים שמרגישים קשיים גדולים בתקופה האחרונה, לגייס את כל האהבה שהם יכולים – דווקא כלפי אותם ימניים, דווקא עכשיו כשהמצב כל כך מתוח ביננו. אולי אנחנו נצליח לעצור את ההדרדרות ולאחות את הקרעים בארץ. אני שומע כל הזמן אמירות שאין עם מי לדבר בצד השני, אבל אנחנו מכירים אותם, חיים איתם – הם לא אנשים רעים, רק שונים.

המצב קשה, אבל עוד לא איבדתי תקווה לשינוי.

הבהרה:
לא לכל מילה שכתבתי פה באמת התכוונתי, אני לא חושב שמישהו באמת רוצה לשלול מהימין זכויות אדם.
אני מקווה שכולנו מסכימים ששלילת זכויות אדם היא דבר שלילי לא משנה במי מדובר.
היו לי כמה נקודות שהתכוונתי להעביר בפוסט הזה, מתברר שלא כולן עברו כפי שרציתי, לא נורא, לא אתקן אותו – צריך לדעת מתי לעזוב את מה שהיה ולהמשיך הלאה.

לפני קצת יותר משלוש שנים גיליתי מה זו טבעונות – אורח החיים על פיו לא אוכלים מוצרים מהחי.
או לפי כלל אצבע: “פרוה בלי ביצים” (מכסה את רוב ההגדרה).

הרעיון נשמע לי הגיוני יותר מצמחונות, כי אם רוצים להמנע מהתעללות בבעלי חיים, אז אין עדיפות להתעללות אחת על פני אחרת.*

גיליתי את נושא הטבעונות דרך טבעונים שחלקתי עמם דירה ולכן גם אכלתי אוכל טבעוני. הם לא ניסו לשכנע אותי להיות טבעוני, אבל להיות שותף לאורח החיים שלהם עשה את העבודה בעצמו. הארוחות המצוינות שהם היו מבשלים מדי יום לא השאירו לי את ההזדמנות לשאול את השאלה ששמעתי הרבה “אבל מה טבעונים אוכלים?”. אין ספק שזו התקופה שבה אכלתי הכי טוב.

לפני שנתיים החלטתי להפסיק לאכול בקר.
עשיתי לעצמי את הרשימה הבאה:
* גידול בקר הוא אחד הגורמים המזהמים ביותר כיום.
* עגלים ופרות הם חמודים בעיני.
* אין מחיר בריאותי להפסקת אכילת בקר.
* בין החיות השונות, בקר פחות טעים עבורי.
היה לי קל לראות שמבחינתי (והרשימה הזו מאוד אינדיוודואלית) אין שום סיבה לגיטימית לאכול בקר, וכך בהחלטה של רגע הפסקתי.
למעשה, אני לא אוכל יונקים באופן כללי מאז אותו היום, אך מאחר ובקר הוא היונק העיקרי שאנו צורכים, ומאחר וכך ניסחתי את האמירה שלי בזמנו, אני משאיר אותה כך.

זה בא קר?

מספר טבעונים שאני מכיר לא יוכלו לאכול חיות, לא רק משיקולים הגיונים אלא כי הקונספט דוחה בעינהם, אני לא שם בינתיים. מאז ההחלטה שלי נעתי לכיוון של טבעונות (ועודני נע), וכיום אני מגדיר את עצמי כטבעוני ברובי, אך אני עדיין לא טבעוני ואפילו לא צמחוני.
אני אוכל מנת בשר פעם בשבועיים, משתדל להעדיף אוכל שנראה לי שיזרק אם לא אוכל אותו.
אני אוכל מזון מהחי (גבינה, ביצים) כאשר אני לא רואה אופציה נוחה אחרת.
ואם מישהו (כמו סבא וסבתא למשל) טורח ומכין אוכל במיוחד בשבילי, אני אעלים עין על חריגות מהמטבח הטבעוני, אפילו אם תהיה לי תחושה שהם דוחפים משהו במרמה.
גם כבוד זה ערך, והוא לא פחות.

אני מצמצם באופן ניכר את צריכת המזון מהחי, בלי לשלם את מחיר הנוחות. משתדל להיות “לא מזיק ברובי”

יש הרבה שאלות שמטרידות אותי:
למה אנחנו מרשים לעצמנו לעשות אפליה על בסיס ביולוגי?
אם מקבלים את זה שאנחנו עושים אפליה נגד מי שביולוגית רחוק מאיתנו, האם ניתן להשליך מכך שגם אפליה נגד אנשים שרחוקים מאיתנו באופנים שונים היא בסדר?
למה אני מעדיף לאכול חיות משק על פני חיות המחמד שלי? אני יודע שלאכול אותן יהיה יותר מוסרי (כי הם לפחות חיו חיים טובים), ויותר בריא (כי הם חיו חיים בריאים)?
האם לאכול בעלי חיים שגדלו בחופש יחסי זה תקין בעיני (ביצי חופש, דגי ים)?
אולי יום אחד אעבור להיות טבעוני מלא, אך הדרך לא תעצור שם.
מה עם בגדים שמיוצרים מהחי, מוצרים שמנסים אותם על בעלי חיים, כריות נוצות וכו?
מה עם מזיקים, כמו ג’וקים, עכבישים, יתושים, עכברים?
ובכלל, האם גידול מסחרי של צמחים בתנאים קשים הוא אתי?
האפשרויות לשפר את דרכינו הן בלתי מוגבלות, כל אחד צריך לשים לעצמו את הקו האדום שלו.

נכון לעכשיו אני מטרד.
אני משתדל שלא להיות, אני אצא עם חברים לאן שהם ירצו ואמצא מה לאכול איפה שזה לא יהיה, אבל נוצרת אצל אנשים תחושה של אי-נוחות, לו רק בגלל הרצון שיהיה לי טוב.
מבחינה תיאורטית, זה חיובי לגרום לאנשים אי נוחות, כי אם רק אני טבעוני זה לא ממש ישנה שום דבר בעולם. מבחינה מעשית לא ארצה לעשות את זה, זה מרגיש לי רע, ואין לי עליונות מוסרית על אף אחד.
לבסוף, גם כשאני עם חברים טבעונים, או אנשים שמקבלים את ה”טבעונות” שלי אני נמצא בסיטואציה לא נוחה, כי אני אפילו לא צמחוני, ולפעמים אני מקבל תחושה שאנשים מזועזעים לגלות שאחרי כל ההתעסקות שלי בנושא אני עדיין אוכל חיות.

אין מה לעשות, כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו והאופן לחיות שנכון בשבילו. אני מאמין שקבלה אחד של השני, גם כשהאחר לא חי כפי שאנו רואים לנכון, תביא לחברה טובה יותר.

לקריאה נוספת:
למה להיות טבעוני?
מה טבעונים אוכלים?

*להיות צמחוני זה גם תורם – אומנם בפרה שנותנת חלב מתעללים כל חייה כמו בפרה שנותנת בשר, אבל היא גם נותנת תוצר כל חייה, אז בעצם יחס ההתעללות לקילו מוצר נמוך יותר.

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 6 7 8 9 10 ... 35 36 37 הבא