בגדול אני רואה את התופעה שנקראת “אם תרצו” באופן שלילי ביותר, הם עושים ניצול ציני באנשים שמחפשים ערכים. הם עושים מניפולציות, תעמולה ותעלולים רטוריים באופן שאין לו מתחרה – וזה עובד, אנשים כבר מדקלמים את הססמאות שלהם. “אם תרצו” גם אוהבים להאשים ארגונים אחרים ברעות החולות שלהם עצמם, וזה עובד להם, כי הם מתעסקים באסטרטגיה, בעוד ארגונים אחרים מתעסקים בעשיה. טעות היא לחשוב שניתן להביס אותם בתחום המומחיות שלהם, ואבוי לנו אם הארגונים שפועלים למען טובת הכלל ינסו אף הם להקים גוף שמתמקד באסטרטגיה שיווקית. אז כן, המצב נראה עגום עבור כוחות הטוב.
אבל לאחרונה קרה מקרה שדווקא שימח אותי: הדרך הפשוטה ביותר להעביר אותי לצד של אם תרצו, היא לעשות משהו מרגיז יותר.

כאן בנק לאומי נכנסים לתמונה עם הקמפיין הנפלא שלהם – שני מיליון סיבות טובות.
למה להעביר מיליון שקלים לפרסום, כאשר אפשר להעביר אותם לעמותות נזקקות, ולהרוג שתי ציפורים במכה? גם לתרום לחברה וגם לזכות לפרסום חיובי? ומה לעזאזל רע בזה?
אז ככה:
לתת כסף לעמותות נזקקות זה טוב. אפילו כשזה למטרות פרסום.
לברר באילו עמותות אנשים תומכים ולקבוע על פי זה, כאן יש בעייתיות מסוימת – הצורך של עמותה לא נקבע על פי הפופלאריות שלה, אך בסופו של דבר, זהו מדד לגיטימי.
לעשות פרסום אינטרנטי מאסיבי, או בלשון העם “ספאם” – גורם לי לא לחבב אתכם
לגרום לעמותות לפרסם אתכם ולריב על הפרורים שאתם זורקים לעברם, זה כבר מעשה מרושע והופף אתכם לאויבים שלי.
לגרום לחברים שלי לשלוח לי תחנונים מסכנים שאצביע למענם או למען העמותה שלהם, ועוד על בסיס יומי – כאן הצלחתם לעלות לטפס אפילו מעל “אם תרצו” בין כוחות הרשע.
העובדה שאתם מריצים את הקמפיין הזה פעם שניה, מורידה כל ספק שאולי היה יכול להווצר אודות תום לב, או חוסר מודעות לביקורות העולות כנגדו.

אם תרצו ניצלו פה הזדמנות נהדרת. בואו נעשה לארגון את מה שהארגון מנסה לעשות לנו. כסף, תודה לאל, לא חסר להם, אבל קצת תעמולה חיובית, ואם כבר שתהיה חינמית היא תמיד ברוכה. התהליך פשוט: הרשמה לתחרות, העסקת הפעילים בהשגת ניקוד גבוה לתנועה, והשאר כבר יעשה מעצמו, להפסיד מזה הם לא ממש יכולים.
לא ראיתי את הנתון, אבל אני מבין ש”אם תרצו” הגיעו לאחד המקומות המכובדים בתחרות.
עכשיו לאומי היו בבעיה: הם לא רוצים לתת את הפרס ל”אם תרצו”.
הרעיון בתחרות פופולאריות, הוא שיזכו גופים שפופולארי לתרום להם. אפילו המצביעים של “אם תרצו” לא חושבים שזה גוף נזקק במיוחד.
אבל מבחינת הוגנות, אחרי שאישרתם גוף לתחרות, ואמרתם שנותנים לפייסבוק לקבוע, אפילו אם זוכה מפלגה של הקו קלוקס קלאן, לא ניתן להוריד את ההשתתפות שלה מבלי לומר – בניגוד להצהרה שלנו שהפופולאריות קובעת מי זוכה, רק אנחנו קובעים, כי הפופולאריות היחידה שמעניינת אותנו היא שלנו.
ולכן הם ביטלו את התחרות כולה.

אם תרצו חוגגת!
עכשיו הם יכולים לטעון בחדוות נצחון: ארגוני השמאל עשו את זה שוב, אם הם היו מקבלים את זה שאנחנו תנועת מרכז א-פוליטית ומניחים לנו לנפשינו, 60 ארגונים היו מקבלים עכשיו תקציב שאבד. הכל בגלל שהם מקנאים שאנחנו פופולאריים והם לא (מה שנכון, התמחות בתעמולה כבר ציינתי?) לא לחינם אנחנו טוענים שצריך להוציא את כל ארגוני השמאל הנלוזים מחוץ לחוק. שמאל זה רע – אויב השמאל הוא טוב.
ולאומי? נאלצים להסכים בשתיקה, מאחר ולהטיל את האשמה על ארגוני שמאל הרבה יותר נח להם מאשר להטיל את האשמה על תאוות הבצע שלהם.

התגובה הרשמית של בנק לאומי
הכתבה הכי נייטראלית שמצאתי בנושא

לכבוד היומולדת שלי חסמתי את הקיר שלי בפייסבוק, מי שרוצה לאחל לי משהו אשמח אם ימצא דרך פחות פומבית לעשות את זה.
בדיעבד גיליתי שהטלפון שלי חוסם אקראית שיחות והודעות, מה שהופך את מסירת האיחולים למאתגרת משהו…

אני מדבר עם המון אנשים היום, הרבה מהם לא יודעים שיש לי יומולדת, חלקם קרובים אלי. כנראה שחלק מהם יגלו שהיה לי יומולדת דרך פייסבוק למשל וירגישו אי נוחות על זה שהם לא זכרו.
הייתי שמח להמנע מהאי-נוחות הזו.
על פי התפיסה שלי, אדם צריך לזכור ימי הולדת של אחרים רק כשהוא נמצא במסיבת יום ההולדת שלהם, לא משנה מה מידת הקירבה. לטענתי צריך להתייחס לאנשים שזוכרים את היומולדת (שלא במסיבה) בהערכה ולהכיר תודה. אבל לכעוס על מישהו שלא זוכר, בעולם עמוס המידע שלנו, זו רשעות.

ובפרט אני מנצל את הבמה של יום ההולדת בשביל לבקש מכם שלא לכעוס עלי כשאני שוכח את שלכם  🙂

שיהיה לכם יומולדת שמח, מתי שהוא לא יהיה!

האתר בעדכון

אנא היו סבלנים בנוגע לתקלות בזמן הקרוב
אם כי אתם מוזמנים להודיע לי על בעיות

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 9 10 11 12 13 ... 42 43 44 הבא