קצת חדשות בלוג

אז ככה:
* הוספתי אופציה לפרסם פוסטים דרך המייל (עכשיו אני בודק אותה)
* הוספתי סקר מימין (תמלאו, זה חשוב 🙂
* הוספתי RSS FEED, אבל אני לא מצליח להיפטר מהדיפולטי
* הוספתי אתר מראה באנגלית ונטשתי אותו   deathsmurf.blogspot.com
* קצת שינויי תצוגה ועברית

ובעיות שיש:
* מסתבר שהפונקציה של מנוי במייל לא מושלמת
* אני עדיין לא יודע איך לתקן פוסטים בלי שהם יקפצו להיות ראשונים (ולצערי יש מה לתקן)

חלום לו היה לי

אם אני רוצה ואם אני לא רוצה, מקצוע רכשתי, אני מתכנת מחשבים.
לטוב ולרע (בעיקר לטוב, אבל יש גם רע), כסף יש בבית, אני כנראה לעולם לא ארעב ללחם, גם אם אבחר להיות בטלן.
חששות מקצועיות קיומיות נלקחו ממני.
אם כך, כל מה שנשאר לי לעשות עכשיו הוא לרדוף אחרי החלום שלי.
אז זהו, שאני צריך למצוא אחד.
יש לי חלל ריק בנשמה שמחפש מילוי.
האם עלי לעסוק במחשבים? אני נהנה מהאתגר (כשיש) וזה תחום עם פוטנציאל להרבה כסף.
האם עלי ללכת לתחום האקדמאי? כנראה יותר אתגר, יותר לימודים, פחות כסף.
האם עלי ללכת לתיאטרון? אין התרגשות כמו לעמוד על במה! אבל נדרשים המון מאבקי כוחות, שזה ממש לא בשבילי. וכנראה מעט מאוד אתגר אינטלקטואלי…
האם כדאי להיות סופר? כמעט בלי משכורת בכלל… לשבת בבית כל הזמן, עם סכנה להעשות בטלן.

אם רק היה משהו בוער בנפשי לרדוף אחריו! אני מספיק בטוח בעצמי להאמין שיש לי את היכולת להצליח בכל כיוון שאבחר, ויש לי מספיק רשת בטחון למקרה שאפול. עכשיו אני רק צריך חלום שיניע אותי. אבל אין לי כזה.
אני נהנה מכל הדברים שציינתי ועוד, אבל שום דבר לא מרטיט את איברי, לא מבעיר בי את התשוקה. האם עוד לא מצאתי את התחום בשבילי? הדבר שבשבילו אני אהיה מוכן לאבד הכל?

לצד מחשבות מעט קודרות אלו, אני חייב לציין – התגובה של אנונימית ל”ניסויים פלוס” עשתה לי את היום! אומנם חבל לי שהיצירה שלי טכנית ולא רגשית, אבל ככה היא וככה אני.
שמח לגלות שעבור אנשים אחרים היא יכולה להיות שונה מאשר היא בשבילי.
להיות “רב-אמן של לספק את הקהל”? נשמע קצת רע, ובכל זאת, זה סוג של חלום בשבילי – פרסום.
זה משהו שאני אהיה מוכן לרדת לשפל חיי על מנת להשיג.
אולי שווה לבחון את הסוגיה הזו.

בכל אופן, אם למישהו יש חלום ספייר, רצוי אחד שמשלב טכנולוגיה עם משחק ויצירתיות, אשמח לקבל!

מעט על עלפים


מי לא מכיר את העלפים?
אותו גזע נהדר שעולם הפנטזיה מרבה להתהדר בו.
אבל מכל הדברים שאי פעם נכתבו על אותו עם סגולה, ציטוט אחד נחקק בראשי.
מטאפורה מופלאה וצבעונית אשר מתארת בבהירות את כל מהותם.
וכך הוא הולך:

עם נפלא, העלפים. הוא נראה דק, אבל הוא חזק; ורך כמו חלב כשאתה נוגע בו. כשמקפלים אותו הוא נדחס, והוא קל באופן יוצא מן הכלל. אנשים נפלאים, אין מה להגיד!

קצר וקולע.

עכשיו מבחן.
מאיפה לקוח הציטוט?
מי אמר למי ובאיזה הקשר?
ומה משמעות המטאפורה?

מי שיענה נכונה על כל השאלות יקבל עשר נקודות
(השאלה השנייה היא של ארבע נקודות)
בהצלחה!

החיפוש ארך 0.038 שניות

אין ספק שגוגל שינתה את פני עולם האינטרנט.
אם קודם היינו צריכים לחכות דקות לתוצאות חיפוש, ולחפש בין מאות תוצאות לא רלוונטיות את המידע החיוני לנו, הרי שעכשיו חיינו נהפכו קלים בהרבה.
התוצאות הטובות ביותר נמצאות לרוב בעמודים הראשונים, הממשק נוח, נגיש וקל ויש מיפוי רחב ביותר של הרשת.
אין ספק שמגיע להם כל הכבוד.
מה גם, שאני בכלל אוהב את האווירה הקלילה שהם משדרים.
אווירה של: אם זה חיוני למה לא לעשות את זה… ובעצם, גם אם זה לא כזה חיוני, אבל סתם כיף, יאללה – בואו נכתוב קוד
למרות שבזמן האחרון מתחילה לנשוב רוח של – אנחנו הופכים לענקים, נשתלט על האינטרנט ואז – העולם!! (וה הא הא)

ועכשיו, לנקודת ביקרות קטנטנה על ענק החיפושים…
מעל כל תוצאת חיפוש מופיעה שורה בסגנון הזה
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (החיפוש ארך 0.23 שניות)
החלק הראשון הוא אינפורמטיבי, ומתאר איפה אנחנו נמצאים בין תוצאות החיפוש
החלק האמצעי אף הוא אינפורמטיבי, ומציג את מספר התוצאות, כאשר מספר קטן מדי עלול להצביע על שגיאת כתיב, מספר גדול מדי מאפשר הוספת פרמטרי חיפוש וכדומה
(לפעמים אני חושב שכשיש הרבה תוצאות, הם מכפילים את מספר התוצאות למספר אסטרונומי, הרי גם ככה אף אחד לא באמת יעבור על כל התוצאות, אז למה לא להשוויץ?)
החלק השלישי של ההודעה הוא התמוה בעיני.
הלא אני שמבצע את החיפוש, רואה שלוקח לתוצאות בין שניות בודדות לדקותיים עד שהוא חוזר
(תלוי במחשב ובחיבור בעיקר)
ואין בי שמץ של ספק שהתוצאות לא הגיעו תוך פחות משניה.
כמובן שהמספר המוצג כנראה לא מראה את משך הזמן עד שהתוצאות חזרו אלי, אלא רק משך זמן חלקי של התהליך. משהו בסגנון: הזמן שלקח לתוכנת החיפוש שלנו למצוא מאה תוצאות חיפוש במאגרים שלנו מהרגע שהמרנו את בקשת החיפוש שלך לדרישה שהיא תוכל להבין הוא 0.23 שניות, אבל משך הזמן הנותר הוא זניח, ובכל מקרה הוא כבר באשמתך ולא באחריותנו.
וזו אמירה שאני מוצא מעט בעייתית.
חיפוש מהיר מבחינתי נמדד בנקודת הקצה. לא משנה כמה גאוני אלגוריתם החיפוש שלהם אם לוקח לי דקה וחצי לראות תוצאות.
הרי דף קל לטעינה וללא דפים קופצים הוא אמצעי שהם משתמשים בו על מנת להגביר את יעילות החיפוש, כלומר הם לוקחים בחשבון עוד גורמים פרט לאלגוריתם החיפוש שלהם.
מאחר ואני יוצא מנקודת הנחה שהאמירה הזו לא באה להרגיז אותי, ולצחוק על חיבור האינטרנט הגרוע שלי, אני מצליח רק להסיק שהיא באה להגיד – יש לנו אלגוריתם חיפוש נפלא.
כנראה ששורה כזו לא נראית טוב:
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (יש לנו אחלה של מנוע חיפוש)
בכל אופן, אין ספק שזו פיסת מידע בלתי רלוונטית לחלוטין.
ולפעמים אני מרגיש שהמטרה שלה היא להשפיע על תודעת הגולש לחשוב כמה מהיר החיפוש של גוגל…
“היי, יש תוצאות. מה?! רק מאית השנייה?!”

נו מילא, הם עשו מספיק טוב בשביל שאני אסלח להם על קצת לקיחת קרדיט ושטיפת מח.

ביקורת על סרט: המספר 23


אחד הסרטים הטובים שיצא לי לראות בזמן האחרון אחרי רצף של אכזבות.
לג’ים קארי יש רגעים נפלאים ואיומים מבחינתי במהלך הקריירה שלו כשחקן, וזהו אחד מאותם נפלאים.

דבר אחד הפריע לי בסרט – אני חושב שלא נתנו רמזים מטרימים חד משמעיים.
אני לא אפרט בדיוק בשביל לא להרוס למי שעוד לא ראה, אבל לדוגמא אם בסרט מגלים בסוף שהבחורה לא התאבדה, אלא חנקו אותה בחבל, וסימני החבל על צווארה שונים מהחבל שבו היא הייתה תלויה ובגלל זה חשבו שהיא התאבדה. אז אמורים לדעתי להראות זיקה בין הרוצח (כשאנחנו עוד לא יודעים שהוא הרוצח) לחבל.

אבל זה באמת לא משנה, ואולי בכלל הפרטים שאני מאמין שהיה צריך להתייחס אליהם, זכו להתייחסות שאוכל להבחין בה רק בצפייה חוזרת.

עכשיו ליתרונות הסרט:
כתוב ומשוחק היטב (אני אומנם לא מפרט, אבל בחייכם, על כמה סרטים כיום כבר אפשר לומר את זה)
מותח וכיף לצפייה
בנוי היטב! לכל דבר יש סיבה, לכל תופעה יש הסבר. חשבו עליו לעומק. אני שתמיד יושב ומעביר ביקורת על חוסר הגיון בסרטים וסדרות התמוגגתי מתענוג.

ועכשיו, לדודבן שבקצפת. מה שהופך את הסרט הזה מסרט טוב לסרט מדהים עד כדי כך שאני אשב בשלוש בלילה ואכתוב עליו פוסט בבלוג הנידח שלי הוא האובססיה של הגיבור למספר.
פעם ראשונה שאני רואה סרט שמתייחס כל כך ברצינות למתמטיקה.
טוב, יש גם את נפלאות התבונה, שבעצם מזכיר את הסרט במספר נקודות (מישהו אמר אובססיה למספרים?) ובכל זאת, בנפלאות התבונה (סרט מצויין בהחלט) לא הזדהתי עם הגיבור. הוא מלמל דברים לעצמו ושרבט קשקושים על חלונות. אני לא הצלחתי לעקוב.
לעומת זאת כאן, כל החישובים היו ברורים ביותר לכל אדם פשוט (כמו גם כמה מעט יותר מורכבים שהושתלו בסרט לחובבי מתמטיקה ביננו)
ואין ספק שחשתי הזדהות עם הגיבור.
למה אני חוזר על המילה הזדהות?
טוב, אולי זה קשור לכך שכתבתי מזמן סיפור שמסביר את חשיבותו העילאית של המספר 4892
(אגב, שימו לב לסכום הספרות של המספר)
ואז אני מתחיל לשאול את עצמי, האם זו מקריות שהלכתי לראות את הסרט ביום שישי ה13 באפריל?
שיצאתי מהבית ב11 בלילה.
שכשהסתכלתי בשעון בדרך חזרה השעה הייתה 2:30
מה שאומר שהסרט הסתיים ב2:15 (שעון מחוגים…)
שאני נמצא עמוק בתוך השנה העשרים ושלוש של חיי
שאת המספר עשרים ושלוש כותבים בדיוק כמו החייה שפתחתי אובססיה לגביה (צב)

האם ייתכן שהכל מקריות בלבד?
או שאולי זה גורל?
האם המספרים מנסים להגיד לי משהו?
מה הם רוצים שאעשה?
אני יודע.
אין ספק שאני צריך לשנות את תחום ההתעסקות שלי למתמטיקה. כן. או זה, או שזה משהו שנוגע לרצח.
מה שמזכיר לי. כבר מזמן החלטתי שאני צריך גרזן בבית.

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 36 37 38 39 40 41 42 43 44 הבא