Tagged: Israel

What's next?

Shiri Blumenthal, an amazing art director (also, the creator of Venus of Willnedorf Game, 2013).
Joined me in creating the game Ode to the Dead Sea, Gear VR photography experience where you enjoy the beautiful nature as well as warned about it’s decay.

Our project will be available in the coming PrintScreen festival.

Ode to the Dead Sea

Serious Game: Escape The Bus

bus
This is the most sensitive game I’ve been involved with.
This game was developed after a bus stabbing attack in Tel-Aviv [full story]
In this game we tried to give the player the experience of being on that bus, waiting for his turn while other people are getting hurt.
You get to play each of the people in the bus, one by one, seeing the story of the bus unfold, created by your own actions.
Even if we couldn’t add all the planned features, it still makes an interesting experiment of handling such a serious issue with a game.

Credits:
Shiri Blumenthal – Art, Game Design
Oren De-Panther Weizman – Programming, Game Design
Adler Ido – Programming, Game Design

Alon Kaplan – Background Music
Yarron Katz – SFX

Based on Daniel Refael’s idea

מתקשים לחסוך? אתם לא לבד

בהמשך לניסיון שלי להבין את התקציב החדש החלטתי להכין גרף נוסף,
כמה אנחנו חוסכים בחודש:

התוצאות מזעזעות – רוב העשירונים מסיימים את החודש בהפסד של יותר מ2000 שקלים

הגרף האדום מייצג כמה כסף “חוסך” משק בית בחודש, הגרף הירוק מייצג כמה משק בית מצופה לחסוך אחרי הרפורמה.
הגרף הכחול מייצג את המצב לפני מיסים ולפני קצבאות, במצב הזה אנחנו נמצאים בהפסד ממוצע של 1186 שקל לנפש, לפני מיסים.
המיסים והקצבאות פורסים את ההפסד באופן יותר אחיד בין העשירונים, אבל לא משנה איך משחקים את המשחק – התוצאה בסך הכל יכולה רק להחמיר.

המצב הסופי הוא שמשק בית ממוצע מפסיד אלפי שקלים בחודש.
איך זה יכול להיות ומה המשמעויות של זה? לא ברור לי.

מצורף הקובץ שלי עם החישובים שמתבסס על הנתונים שפרסמה שלי.
(השינויים והחישובים שלי בירוק)

לקראת חודש הגאווה המתקרב, רציתי לשתף את מחשבותי בנושא הקרוב לליבי.

מפריע לי בשיח על הזכויות שהקהילה הגאה נאבקת עליהן, שתמיד עולה הנושא של נישואים גאים.
כשיש בקהילה מקרים של התאבדויות, של אלו שנזרקו מהבית, של מקרי אלימות כלפי בנות הקהילה ושל חוסר תמיכה משירותי הבריאות – הנקודה של נישואים גאים מרגישה לי פחות חשובה, בוודאי שאינה צריכה להיות הנושא הראשון ולפעמים היחיד שבא לידי ביטוי בשיח על זכויות הקהילה הגאה.

הבעיה החמורה ביותר בתמיכה בנישואים גאים, היא נקודת ההנחה שלמדינה יש את ההצדקה והסמכות לקבוע מה הוא מבנה המשפחה הראוי. גם בלעדיה אפשר לארגן מסיבה, לשתף עם הקרובים את הקפיצה בשלב בזוגיות, אפשר לארגן הסכמי ממון והכי חשוב – אפשר באמת ובתמים לאהוב. למה בעצם שנרצה להוסיף לעניין הזה את החותמת של המדינה? למה שנרצה שהיא תגיד לנו עם מי להתחתן ומתי להתגרש? ומי קבע שהורים בזוגיות זקוקים ליותר הטבות ממשפחות חד הוריות?

במקרה וההצעה הזו תעבור, אלו מהקהילה הגאה שינשאו בארץ יעשו זאת כשבינתיים חל איסור לנישואים בין דתות שונות, חל איסור על נישואים פוליאמוריים ובוודאי חלים איסורים נוספים שלא חשבתי עליהם. הפתרון הוא להעביר את ההכרה בקשר מהמדינה לציבור. לבטל את הכרת המדינה בנישואים.

והנקודה ששמרתי לסוף, כי היא הכי כואבת והכי מעוררת אנטגוניזם, המאבק לנישואים גאים הוא מאבק של הומואים ולסביות ממעמד סוציואקונומי בינוני ומעלה. הוא לא מאבק של הקהילה הגאה. כואב לי לראות שקבוצות פריווילגיות (שׁאני משתייך אליהן) משתלטות על השיח ומשתיקות מאבקים חשובים של קבוצות מוחלשות.

עמוד: 1 2 3 4 5 6 7 הבא