Posts Tagged ‘Israel’

על כפייה דתית

Wednesday, November 3rd, 2010

בכאב רב אני מבין שהמצב בארץ בין החרדים לחילוניים לא הולך להשתפר.
החרדים קיבלו זכויות יתר בגלל הכח הפוליטי הרב שלהם, ומאז הכח שלהם רק גדל, הכמות שלהם רק גדלה והצרכים שלהם רק גדלו.
אפילו אם יקום בפוליטיקה מישהו חזק עם רצון לשנות את זה (כבר לא סביר), לא בטוח שהוא יוכל, החרדים נמצאים מחוץ למעגל העבודה כבר הרבה זמן ועם כמויות של ילדים להאכיל, שכבר לא בטוח שהם מסוגלים להתנהג אחרת.
ובוודאי שאין להם אינטרס להתנהג אחרת, ומהשיקולים שציינתי תחילה, הם לא יתנו לזה להשתנות.

זה מאוד מתסכל אותי, הנטל בחברה לא מאוזן והוא רק יחמיר, אבל לא על זה באתי לדבר.
באתי לדבר על כפייה דתית. נכון, כמו כל קבוצה אחרת (אתיופים, רוסים, סטודנטים, פועלים, עצמאיים, מורים, אשכנזים, מזרחים, ימניים, שמאליים וכו וכו) גם הדתיים נמצאים בסיטואציות שהם נפגעים או מופלים לרעה. יש אנשים במדינה שיקראו לעברם מילות גנאי, או יפעלו נגדם באופן וונדליסטי. יש מקומות שבהם מוצבים בפניהם קשיים למלא אחר המצוות אפילו שהם במדינת היהודים.

אז למה לא להתחשב בהם מעט?
למה לא לחייב את כולנו, שהגענו לפה למדינת היהודים, למלא אחר מצוות יהודיות בסיסיות?

אז עבור אלו מכם שתומכים בראיית עולם זו, אני מצרף רשימה של עבירות מהחמורות ביותר בדת, עברות שהעונש עליהן הוא באופן חד-משמעי וברור מיתה:
* חילול שבת
* אתאיזם אקטיבי (להגיד בפומבי שאלוהים לא קיים)
* לקלל את השם
* משכב זכר
* אי ציות להורים
* יחסי מין מחוץ לנישואים
ועוד…
(לקוח מויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין)

אני לא הייתי רוצה לאכוף את החוקים האלו במדינתי. כמו עוד שפע של חוקים מזעזעים לא פחות שהעונש עליהם אינו מיתה (למשל הכלל לפיו על אונס ילדה מתחת לגיל 3 או ילד מתחת לגיל 9 אין עונש, כי הילדים עדיין נחשבים בתולים).

אולי אם הייתי מאמין ושומר מצוות הייתי חושב אחרת ולא רואה בעיה בלקיים את כל אלו, אך אני לא. אני רוצה להמשיך לחיות את חיי ולבחור את הבחירות שמתאימות לי, אשר לפי הדת מחייבות את מותי.

אני מסיים את הנושא עם שתי מסקנות חשובות:
עלי להיות אטאיסט אקטיבי – להאבק על זכותי לחיים.
אם המצב ימשיך להתדרדר הגירה נשמעת אופציה הגיונית (מקווה להשתכנע אחרת)

Us in the eye of Google

Thursday, June 10th, 2010

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

#alttext#

זוויות נוספות על פרשת ענת

Saturday, April 17th, 2010

את הפוסט הקודם כתבתי על הפרשה מתוך כעס על הבורות שנתקלתי בה במקומות שונים.
חכם סיני אמר פעם – כשאתה מתווכח עם טיפש וודא שהוא אינו עושה את אותו הדבר.

אכן, הייתי נמהר לכתוב, וכאן אנסה לתת תמונה יותר מלאה של התפיסה שלי על פרשת ענת.

צוו איסור הפרסום:
ייתכן שענת עצמה היתה מעוניינת בהשקטת הפרשה ולצבא אין יד בנושא.

גזר הדין של ענת:
ראוי שבית המשפט, לאחר שיחליט על עונשה של ענת בהתאם לחוק והצדק, יוציא הצהרה רשמית של מה ראוי לעשות במצב בו נחשף חייל לחומר המצביע על מחדלי צה"ל. מעבר לכך, אני בטוח שלשופטים יש יותר מידע ממני אודות מהו העונש המגיע לה.

השערוריה הצבאית:
דווחה לעיתונות כבר לפני זמן רב, וכל מי שזועק בעקבותה צריך לשאול את עצמו למה דווקא עכשיו?

הנקודה העקרית:
בג"ץ ממהר להוציא פסקי דין בנושאים שקשה לקבוע האם הם בתחום השיפוט שלו, גופים שונים במקרים קשים כאלו לא תמיד ממלאים את פסקי בג"ץ. כתוצאה בג"ץ מאבד את הכח שלו והתופעה תחמיר, גופים נוספים לא יקבלו את סמכות בג"ץ, או בית המשפט העליון. כתוצאה כל התשתית השלטונית שלנו מועמדת בסכנה.

אסור שהפרשה תעלם בבלאגן הפוליטי שלנו כפי שקרוב לוודאי יקרה, אסור שבעוד יומיים כולנו נשכח מהסיפור הזה. חייבים לבחון מחדש את מנגנוני הביקורת והאכיפה של הגופים השונים (בג"ץ, צה"ל, הממשלה וכדומה) ולראות איך לכל הרוחות מייצבים את המצב.

הצביעות:
באינטרנט נראה שאנחנו מתחלקים לשניים.
אלו שמאמינים שזה בסדר לעבור על החוק בשביל חופש המידע,
ואלו שמאמינים שזה בסדר לעבור על החוק בשביל בטחון המדינה.

אני מאמין שזה לא בסדר לעבור על החוק באופן כללי, ושצריך לפעול כדי שלא יהיו מקרים שיעמידו את התפיסה הזו בספק.

אורזים מזוודות?

Friday, April 9th, 2010

צה"ל ממשיך עם חיסולים ממוקדים בניגוד להוראת בג"ץ

אחרי שראינו את בג"ץ מתעלם מהחלטות מדינה ואת המדינה מתעלמת מהחלטות בג"ץ, עיתונאים שעוברים על החוק בשם חופש הביטוי, מדינה שעוברת על החוק הבינלאומי בכל שלישי וחמישי, או אפילו השב"כ שכולנו יודעים שאנחנו לא יודעים מה הוא עושה. אני מרגיש שהגענו לשיא חדש.

כשאנחנו עוברים על החלטות האו"ם, אנחנו מצטיידים במספר סיבות:
רוב המדינות נגדנו, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו.
אין עוד מדינה נאורה שמצויה במלחמה חוץ מאיתנו ולכן החוקים לא תקפים עבורנו.
בשטח קרב מפקדים קודם כל מסתכלים איך לחזור הביתה בחיים ורק אחר כך שואלים את עצמם על זכויות אזרח.

אף אחת מהסיבות האלו לא תקפה כשצה"ל מחליט על משימות חיסול ממוקד בניגוד מוחלט להחלטות בג"ץ.
החלטה רשמית שעברה את כל האישורים הדרושים, ומצפצפת על החוק הישראלי.
כבר קראו לי תמים, אבל אני לא דמיינתי שאראה דבר כזה, בג"ץ זה קו השיפוט האחרון. גם אני כשבג"ץ פסקו לרעתי, עם כל הצער שבדבר קיבלתי את הסמכות.

והדבר הזה, שהוא קטסטרופלי בעיני לא נגמר שם:
הצבא, במקום לבדוק את עצמו, איך קרה שהיתה כזו הפרה חמורה של החוק ואיך מונעים מדבר כזה לקרות שוב פצח במסע חשוך ביותר. החל מהשתקת הפרשייה בצווי איסור פרסום, וכלה במאסר ללא משפט לכתבת שמצאה את המסמכים באשמת "ריגול חמור" עד אשר יקבע גזר דינה כשכנראה מדובר על עשר עד חמש עשרה שנות מאסר.
כן, ענת קם עברה על החוק. היא הוציאה מצה"ל מסמכים מסווגים. אבל הפרסומים בעיתונות עברו דרך הצנזורה הצה"לית באופן תקין, ושום חומר לא הועבר לגורמים עוינים.
ההתמקדות הזו בה רק מיועדת להרתיע אחרים מלהעז לבקר את פעילותו של צה"ל.
צה"ל באופן רשמי הכחיש קיומם של חיסולים מאז 2006, ולא אפשר לאף ועדת ביקורת לחקור את העניין. הכנסת ענת קם למאסר עולם בפועל, משמעותה שהצבא חסין לביקורת.

וליבי היה סוער מעט פחות אם פה היה נגמר הסיפור, אבל הוא לא:
כשעוברים על התגובות של אנשים לכתבות בנושא, רואים שדעת הקהל מתפצלת.
יש המון אנשים שלא רואים שום פסול במה שקרה (מבחינת הצבא) אנשים שטוענים שבג"ץ הוא לא סמכות, שהוא מייצג זרם בשמאל ושהוא יהיה סמכות רק אם הוא ייבחר באופן דמוקרטי. שצריך לתת את המושכות בידיים של צה"ל, חוקיות זו לא שאלה שבאה בחשבון כשמדובר על בטחון המדינה.

התקווה האחרונה שלי היא שהמעשה המזעזע הזה יביא את המדינה כולה לדין וחשבון על התנהלות הדברים ושמנגנוני ביקורת חדשים וחזקים יותר יקומו.

הרבה זמן שזילזלתי בכל מי שכינה את המשטר בישראל חשוך וקרוב לדקטטורה, אבל צעדים כמו זה וכמו המאגר הביומטרי גורמים לי לפחד אמיתי.

מה עושים כשגופי המדינה עצמם מצפצפים על החוק?
מה עושים כשהבחירה היחידה שניתנת בידנו היא בין הרע לגרוע?
מה עושים במשטר דמוקרטי שבו הנתינים מתנגדים לדמוקרטיה?

נשארים בארץ

Sunday, September 27th, 2009

שתי שאלות שלא קל לי לענות עליהן הן:
האם להשאר בארץ?
האם להשאר יהודי?

93D80207-1835-43FF-B826-0740ED6D2B34.jpg

השאלות הללו כמובן קשורות קשר הדוק אחת בשניה.

אתחיל בשאלה השניה, למעשה רק לא מזמן גיליתי שזו שאלה לדיון, גיליתי שאפשר לאבד את יהדותך. התהליך מבוצע על ידי החלפת אמונה, כאשר ניתן למשל להתנצר ואז להצהיר על חוסר אמונה בישו וזהו – אתה חסר דת. אולי זה מעט מורכב, אבל עברנו את פרעה ונעבור גם את זה (וזה בטח יותר פשוט מלהתיהד)
אני לא חי אורח חיים דתי. אני אוכל כל מה שטעים, גם בפסח וגם בכיפור, אני שוכח את יום השבת לקדשו ובאופן כללי אני מעדיף את צו הלב וצו השכל על פני צו התורה בכל זמן שהוא.
אז למה לי יהדות? מה היא נותנת?
היא נותנת שייכות. אני נמצא בקבוצה של אנשים שכמוני הם יהודים חילונים בעלי היסטוריה ותרבות משותפים ברמה זו או אחרת.
היא נותנת הטבות במדינה בה אני חי, למשל אם אוותר על יהדותי, לא אוכל להנשא בארץ.
אבל למעשה, נראה לי שהסיבה העיקרית בשבילי היא שהתרגלתי, גדלתי לתוכה ובלעדיה ארגיש לא טבעי, ערום.
אבל האם זו סיבה מספקת? ואם אחליט לעזוב את הארץ, לא עדיף לעזוב גם את יהדותי? אוכל לחסוך לילדי את השיוך הזה, אנחנו כעם מתלוננים שהעולם שונא אותנו, אז איך זה שאין תופעה המונית או לפחות בולטת לעין של יהודים שמבטלים את דתם?

וחזרה לשאלה הראשונה, בהנחה שהיתה לי אלטרנטיבה ראלית, למה להשאר בארץ?
כולם אוכלים אחד את השני, כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה קבוצות שלא מסתדרות בינהן. והשמש הזו שרק מחממת את האווירה.
ההסברים הלוגיים הם: כאן המשפחה שלי שאיני רוצה לעזוב, כאן אני מוגן כיהודי (נתון לוויכוח), וכאן אני מכיר את השפה והתרבות.
ההסבר התחושתי הוא שכמה שאני מטייל בעולם, פלאי תבל לא משתווים לפלאי הארץ בעיני. וגם כשאני נמצא במקומות נפלאים, אני לא מרגיש שייך.
גם אם אחיה בארץ וגם אם אחיה בחו"ל, אעבור מצבים שארגיש שאני לא מרוצה מהמצב. אבל אני חושב שבארץ התחושה הרעה מלווה במוטיבציה להלחם על שינוי ותקווה לעתיד אחר, בעוד בחו"ל אני די אקבל את הדברים כמו שהם. השלמה לא בהכרח עדיפה, כי תהיה חסרה לי התבערה הפנימית הזו בחיים. יתכן שהיתרונות של חיים בחו"ל עולים על החסרונות, אבל בלי ספק, האמונה ש"אין לי ארץ אחרת" נותנת משהו.

אין לי תשובות הפעם

עמוד: הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא