Tagged: Me

Planet of the Apps

Hello Readers,
I’m excited to share I’ve joined the amazing team at Planet Of the Apps!

And I just started my first project.
Here is a first screenshot from inside the Unity editor:
12316561_10153381414749405_670012374930000027_n

Can you guess how it plays?
^_^

איש המראה הוא קונספט שפיתחתי בתור ילד. הייתי נעמד מול המראה, ומדמיין שבעצם היא חלון לעולם מקביל, כשהדבר היחיד שעוצר אותי מלבקר בו הוא איש המראה שמנסה גם הוא להגיע לעולם שלנו. המטרות שלנו אינן מנוגדות, כל אחד מאיתנו רוצה להחליף עולם, אבל האסטרטגיה שלנו מונעת מאיתנו להגשים את זה. הייתי מנהל דיאלוגים ארוכים עם איש המראה (שהיה מדבר בדיוק באותו הזמן ואומר בדיוק אותם הדברים), ניסיתי לשכנע אותו שננוע סביב ציר משותף בכיוון השעון, ואף שהוא קיבל את הרעיון, בעולם המראה שעונים מסתובבים לכיוון ההפוך. ניסינו לקבוע את כיוון התנועה על פי הטלת מטבע, אומנם המטבע יצא זהה בשתי ההטלות, אבל תנועה ימינה בעולם הראי היא תנועה שמאלה בעולם האמיתי*. אם מישהו מסוגל לחשוב על אסטרטגיה מוצלחת לעבור את איש המראה (בהנחה שהוא בעל מודעות, ושפה הנגזרת מתכונות עולם המראה), אנא שתפו עימי ואמשיך את החיים עם פחד מטופש אחד פחות.

אבל איש המראה בפני עצמו אינו מספיק בשביל ליצור פוביה, הוא הרי לא מסוגל לבוא ולתקוף אותי בשנתי, הוא ישן בזמן הזה. ופה אנחנו מגיעים לרלוונטיות למציאות:
במדעי המחשב אנו לומדים על סוכנים, מכונות אשר רוצות לבצע מטלות מסויימות. לפעמים הן עשויות להתקל בסוכנים נוספים, אשר מונעים מהן לבצע את המטלות שלהן (איש המראה הוא דוגמא לסוכן תוקע כזה, אך ישנם עוד). יש אסטרטגיות שונות להתמודד עם המצב, אבל תמיד קיים הסיכוי של כישלון להתמודד איתו, הסיכוי להשאר תקוע לנצח. וכמה שנתאמץ להקטין את הסיכוי, המנוול הקטן יישאר שם, ופרדוקס יומולדת** הופך אותו לאויב אמיתי.

האם גם לכם קרה פעם מקרה כזה: בדרככם ממקום אחד למשנהו, נעמד מולכם אדם אשר הלך בכיוון ההפוך, כאשר פניתם ימינה, גם הוא זז לאותו הכיוון, ושוב כאשר פניתם שמאלה, ורק בסוף באורח נס מצאתם את עצמכם אחד מעבר לשני והמשכתם בדרככם?
לצערי לי זה קרה, ויותר מפעם אחת. כאשר אני מודע למצב – התופעה הזו מכניסה אותי להיסטריה, שמא הפעם פגשתי באיש המראה (או אדם בעל אסטרטגיה תוקעת אחרת), ומעתה ועד יום מותי לא אוכל להתקדם מהנקודה שבה אני נמצא? הסיטואציה כנראה תהפוך לאלימה…

היום, בעודי הולך במסדרון רחב במיוחד וריק במיוחד באוניברסיטה, התקדמה מולי אישה מבוגרת. לא היה ספק בעניין – מכל המסלולים שהיא יכלה לבחור, היא בחרה ללכת הישר מולי, ובמהירות גבוהה. הבנתי שלא מדובר במקריות, ונקטתי באסטרטגיה הקבועה שלי – לקפוא באימה ולחכות לפתרון של הצד השני. והאישה? נעמדה מולי, והסתכלה עלי במבט שדורש שאני אזוז. עמדתי בחוסר אונים. באמת? היא באה, ולמרות שעצרתי זמן סביר לפני שהיא הגיעה אלי, ולמרות שלא חסר מקום, היא בחרה לעמוד מולי ולחכות? האם זהו הסוף? בחינה של הסיטואציה חשפה בפני נתון נוסף ששכחתי ממנו – המסדרון היה מרוצף כולו במרצפות חומות קטנות, פרט לקו אחד של מרצפות לבנות גדולות, הקו עליו צעדנו. אם כך, היא בחרה כמוני ללכת על קו המרצפות הלבנות ואני עמדתי בדרכה. כאשר הבנתי את הסיטואציה ואת דרישתה המחוצפת שאפנה לה את שביל הלבנים הלבנות, תחושת האימה הוחלפה במוכנות לקרב, אני לא הולך לוותר כל כך בקלות על הדרך שבה בחרתי. כעבור זמן מה, היא הבינה שהקרב אבוד, עקפה אותי והמשיכה בדרכה. נשמתי לרווחה, זה עלול היה להסתיים רע!

* באמת שניסיתי שפע של פתרונות. משחקים בלייזר ואלומות אור בשביל להבדיל ביננו, התחמקויות מהירות, אפילו משפטים כמו: “מי שבעולם שלו שמאלה זה שמאלה יזוז שמאלה ומי שבעולם שלו שמאלה זה ימינה יזוז ימינה”, לא פותרים קונספטואלית את הבעיה.
** פרדוקס יומולדת במקרה הזה, מתייחס להסתכלות על הבעיה של שני סוכנים תוקע ונתקע שנתקלים זה בזה בעולם, להבדיל מההסתכלות על הסיכוי שסוכן ספציפי יתקע.

לכבוד היומולדת שלי חסמתי את הקיר שלי בפייסבוק, מי שרוצה לאחל לי משהו אשמח אם ימצא דרך פחות פומבית לעשות את זה.
בדיעבד גיליתי שהטלפון שלי חוסם אקראית שיחות והודעות, מה שהופך את מסירת האיחולים למאתגרת משהו…

אני מדבר עם המון אנשים היום, הרבה מהם לא יודעים שיש לי יומולדת, חלקם קרובים אלי. כנראה שחלק מהם יגלו שהיה לי יומולדת דרך פייסבוק למשל וירגישו אי נוחות על זה שהם לא זכרו.
הייתי שמח להמנע מהאי-נוחות הזו.
על פי התפיסה שלי, אדם צריך לזכור ימי הולדת של אחרים רק כשהוא נמצא במסיבת יום ההולדת שלהם, לא משנה מה מידת הקירבה. לטענתי צריך להתייחס לאנשים שזוכרים את היומולדת (שלא במסיבה) בהערכה ולהכיר תודה. אבל לכעוס על מישהו שלא זוכר, בעולם עמוס המידע שלנו, זו רשעות.

ובפרט אני מנצל את הבמה של יום ההולדת בשביל לבקש מכם שלא לכעוס עלי כשאני שוכח את שלכם  🙂

שיהיה לכם יומולדת שמח, מתי שהוא לא יהיה!

להפקת חובבים של חנות קטנה ומטריפה.
נראה לי שהלך לי טוב, שזה מעט מטריד אותי, כי אני אצטרך למצוא איך לשלב את זה עם הלימודים.

מה שכן, אולי עוד מעט תוכלו לראות אותי מבצע את זה:

סלבריטי ליום אחד

באופן לא צפוי הייתה הצלחה אדירה לסרטון שערכתי בפוסט הקודם
הסרטון עבר בין סטודנטים כמו אש בשדה קוצים.
ראיתי את מספר המבקרים בוידאו מכפיל ומשלש את כמות כלל הכניסות לסרטים שלי עד עכשיו.
אנשים באוניברסיטה פנו ואמרו לי כמה הסרטון טוב.
וביו טיוב קיבלתי מדליה:

Screen shot 2010-01-18 at 3.02.46 PM.png

אבל זהו, זה נגמר. קצב הכניסות ירד, המדליה נלקחה ואני שבתי לאנונימיות באותה פתאומיות בה יצאתי ממנה.

עכשיו אני כל הזמן עסוק בלחשוב איך לשחזר את ההצלחה שקרתה במקרה.
לעשות סרטון נוסף?
על נושאי אוניברסיטה?
לשחק בו בעצמי?
לעשות אותו באנגלית כדי להגדיל את פוטנציאל הכניסות?
מה עוד לא עשו ביו-טיוב?
לצלם את עצמי תוקע עוגת קצפת לפרופסור בזמן שאני לובש בגדי ליצן?

הפרסום עלה לי לראש וזה ממכר. פתאום נזכרתי איך הבטחתי לעצמי לשלב בין הצד האומנותי לחשיבתי בזמן הלימודים.
האמת המרה היא שכנראה עברתי את שיא הפרסום שלי ולא אשוב לשם עוד.
ראיתי הרבה מקרים של משתמשי יו-טיוב בעלי הצלחה יחידה כמוני.

טוב, אבל אין מה לעשות, נהנתי ממה שהיה ואני צריך להשלים עם זה שזהו, אין לי ברירה אלא להקריב את שארית חיי בניסיונות נואשים לשחזר את ההצלחה.
תודה לכל מי שצפה בסרטון.

עמוד: 1 2 3 4 5 6 7 הבא