"אין לי זמן!"


כך אמר הארנב הממהר לאליס כאשר נגלתה בפניו הגישה הפילוסופית המדהימה לפיה הזמן איננו קיים כלל וכלל אלא בדמיונם של אנשים.

וכך גם אני מרגיש בימים טרופים אלו, בהם אין טיפת אוויר לנשימה.
אפילו שורות אלו נכתבות על חשבון זמן יקר שהוקצב במקור ללימודים ועבודות.

לפני זמן רב, הבטחתי לעצמי כי לא אכתוב פוסט התנצלות. מאחר שהבלוג נכתב בשבילי ואני עושה בו מה שמתאים לי, התנצלות נראית לא במקום. ובכל זאת, נראה שזה בדיוק מה שאני עושה כרגע…

מה עשיתי עד עכשיו?
הופעת תאטרון
רענון נהיגה
לימודים
ארועים משפחתיים
ארועים צבאיים
ארועים אישיים

החיים לא רעים

אז אסיים ואומר שעדיין לא נטשתי את הבלוג.
אני מקווה שאם וכאשר זה יקרה בבוא היום, אדאג להודיע על כך מפורשות.
מקווה למצוא בקרוב זמן לחזור ולכתוב.

אתם יכולים לכתוב נושאים שהייתם מעוניינים שיעלו בבלוג, בתגובות או במייל, ואני אתחשב.

אם הפוסט הזה לא יחדש לכם כלום – אני דרדס

ארבע עובדות מעניינות אודות סימפטומים ומחלות, שלבטח לא הכרתם את כולן

פדיחה1. גיהוק ושיהוק
תופעה מוזרה התרחשה במילים הללו. הרבה אנשים דוברי עברית תקינה יחסית (לעיתים אף אנוכי בניהם) מחליפים את המשמעות בין שתי המילים.
לפי הגדרה מילונית, גיהוק = גראפס (יציאת גזים דרך הפה)
בעוד שיהוק = בליעת אוויר פתאומית (היק-אפ)

hellooooooo2. קולות בבטן
אם הבטן שלך משמיעה רעשים קרוב לוודאי שזה בגלל אחת משלוש סיבות עקריות
* עוד לא אכלת, והגוף מכין את עצמו למזון שהוא משער שעומד להגיע
* הרגע אכלת והגוף מעכל את המזון
* יש לך את טסמונת המעי הרגיז, אבל במקרה הזה כנראה שנמצא אותך אצל רופא, ולא כאן בבלוג שלי

sun sneeze3. עיטושמש
עיטושים הנגרמים בעקבות חשיפה לשמש
מחקרים סבורים כי התופעה גנטית וקיימת אצל רבע מהאוכלוסייה
המחקרים בנושא אינם מספיק מקיפים, אך הרושם הנוצר הוא שאותם רפלקסים שמופעלים במצב של חשיפה לאור (ששמש היא מקרה פרטי שלו) מתנגשים במח ברפלקסים של עיטוש ומפעילים אותו ב”טעות” לכן התופעה אמורה לחזור גם במצב של התבוננות בשמש או חשיפה למקור אור אחר כלשהו

נדבקתי?!4. ערפדים ותסמונת HIV
מספר הבהרות שיש לעשות לגבי ערפדים ואיידס:
* ערפדים לא מתים מאיידס, הם אפילו לא מתעטשים, מבחינתם זה כמו גאזים במשקה (רק שזה אפילו לא גורם להם לשהק)
* לערפדים אין נוגדנים לאיידס. האיידס פשוט לא משפיע על תאים מתים (המדע לא יוכל למצוא את הפתרון לבעיית האיידס אצלהם)
* אין הבדל משמעותי בסטטיסטיקת הערפדים נגועי האיידס לפי העדפות מיניות, למעשה רוב הערפדים שעברו את גיל מאה נשאו איידס לפחות פעם אחת
* טמפרטורת הגוף הנמוכה של הערפד מסייעת לנגיף האיידס לשרוד זמן ממושך יותר בגוף המת
* אדם שננשך על ידי ערפד נגוע באיידס, ושרד את ההתקפה, עלול בהחלט להדבק במחלה (עוד סיבה טובה לא להנשך)

שמתם לב איך כל הנושאים מתקשרים אחד לשני באופנים מסויימים?
אגב, אין טעם לציין שמעיטושמש ערפדים לא סובלים… נכון?

סקר שוקולד – התוצאות

הגבתם לסקר והרגשתם שהצבעה בלבד לא ממצה? שיש לכם מה להגיד ואין לכם איפה? אז זה המקום!

ולהלן תוצאות הסקר:
(כמו גם הזדמנות להשתמש בעט הדיגיטלי החדש שלי)
שוקולד לבן
תוצאות הסקר הנן מדגמיות בלבד ויש להתייחס עליהן בעירבון מוגבל בשל הסיבות הבאות:
חשש להצבעות כפולות
חשש להצבעות שגויות (שלרוב יהיה על התוצאה הדיפולטית – שוקולד חלב)
מספר קטן של משתתפים בסקר
ניסוח לא מלא של השאלה (הרי ניתן לאהוב שוקולדים שונים במצבים שונים)
מאפיינים משותפים לקוראי הבלוג

לפי הסקר, ניתן לומר שקיימת חלוקה עיקרית לאוהבי שוקולד לבן, ואוהבי שוקלד מריר
נראה שכל מי שרואה את השוקולד כמרכיב מרכזי בחייו משתייך לאחת הקבוצות, ומתקשה להבין את הצד השני.
חובבי השוקולד המריר, אוהבים אחוזי קקאו גבוהים, וחלקם אף טוענים שאין להכניס את השוקולד הלבן לקטגורית שוקולד בכלל, מאחר והוא אינו מכיל קקאו
(הPDA אף הוא מחזיק בדעה זו)
ולעומתם חובבי השוקולד הלבן, חושבים שאם כבר לכתוב כלל של מה אינו שוקולד, אז כלל כמו “אם זה לא מתוק – זה לא שוקולד” יתקבל בברכה
(עבדכם הנאמן אף הוא מחזיק בדעה זו)

מידע נוסף על שוקולד אפשר למצוא בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/שוקולד(אבל את זה כבר ידעתם)

או בבלוג הנחמד ומעורר התיאבון הזה
http://www.typetive.com/candyblog/

* לשימושכם, נפתח סקר חדש


* הכלל שאומר לא להכניס פלסטיק למיקרו, תקף גם לגבי תנורים
* אחרי שחיכית את הזמן שכתוב בשקית, והאוכל עוד לא מוכן, אם תחכה שוב את אותו הזמן – האוכל יהיה שרוף
* בורקסים לא יוצאים טוב בתנור שמחמם רק מלמעלה
* אם הכנת בורקסים ששרופים למעלה ולא מוכנים למטה, וזה האוכל היחיד שיש באירוע, הם ייאכלו
* תמיד חשבתי שכשיהיה לי מטבח אני אתחיל להכין אוכל, מסתבר שרק התרוצים מתחלפים
* הדבר שהכי מדרבן סידור של הבית זה אורחים
* הדבר שהכי מזיק לסדר בבית זה אורחים
* אין דבר כזה – יותר מדי בירות
* כוסות ארוכות וספוג קצר יוצרים כוסות מלוכלכות
* כשאין לך זמן לנקות, גם לשותף שלך לא יהיה
* להכין חביתת עצלנים (לערבב ביצה בכוס חד פעמית או בפיתה, שתי דקות במיקרו, ניתן להוסיף בהצלחה רכיבים שונים שעומדים על סף תפוגת תוקף)
* כלי זכוכית יוצרים שברי זכוכית
* כנ"ל חרס (כן, אני יודע שזה מפתיע – אבל כלי חרס יוצרים שברי זכוכית)
* אם תלך חמש דקות בתל אביב, תגיע למקום שאפשר לאכול בו
* חמש דקות נוספות אחרי המקום שאכלת בו תמצא אוכל טעים
* יש בעיה להשקות עציצים שנמצאים על המחשב
* לצמחים בעציצים יש נטייה למות
* כנראה שלא כדאי לגדל כלב
* אם הנורה של התנור לא פועלת, זה לא בגלל שהיא נשרפה, זה בגלל שהוא לא בחשמל
* אי אפשר לחתוך חתיכה בגודל הרצוי מאוכל שהקפאת
* פיזור בלאגן על כיסאות שונים, גם אם לפי הגיון מסויים, זה עדיין לא סדר
* אם החלונות סגורים, הבית יהיה מחניק, אם הם פתוחים, הוא יתמלא יצורים
* בשילוב הנכון לא ניתן להגיע לתוצאה יותר מוצלחת מאשר בית מחניק עם יצורים
* כשיש לך דירה אתה יכול לעשות עבירות שיותר קשה לעשות כשאתה ברחוב, למשל:
לעשן סמים, להחביא גופות, להוריד שירים…

לסיכום: דירה זה נחמד, ומאוד חינוכי

רחוק מהבית רחוק מהלב

– אזהרה! פוסט ארוך ומלא בתהיות בעלות משמעות מעטה לפניך, הכניסה על אחריות המשתמש בלבד –

כבר מזמן הבחנתי שאין מספיק שעות ביממה או ימים בשבוע.
ככל שאני מעמיס על עצמי יותר, אני עושה יותר. שזה נשמע לוגי והגיוני, אבל זה פועל באופן אקספוננציאלי.
מאחר וכשיש זמן פנוי, עושים הכל בנחת, וכשעושים דברים בנחת, אז לא מספיקים אותם למרות שיש לכאורה המון זמן.
כשהיומן מלא, ומתפנה שעה ביום שלישי בין שבע לשמונה, וכל מה שבא לי לעשות בשעה הזו הוא לשחק במחשב, או לישון, או לקרוא קומיקס – אני עושה את זה, כי זה מתוכנן לשעה הזו. דברים לא נמרחים, כי אין הזדמנות למרוח אותם.
אבל מה? מטלות בעלות תיעדוף נמוך, נדחות עד להעשותן קריטיות.
דברים כמו סדר וניקיון למשל.
שזו בעיה ידועה.
הבעיה הפחות נפוצה שהחלה להטריד אותי היא הזמן המוקדש למשפחה שלי. לבית שהשארתי בצפון.
מצד אחד, בהחלט הגיע הזמן לשלב העצמאות בחיי. לא נראה לי שזה יהיה לא בריא “לעזוב את הקן”
עולה השאלה, כמה התרחקות היא בגדר הבסדר?
לחזור הביתה כל סופ”ש?
כל שניים?
בחגים?
רק קשר טלפוני?
ניתוק מוחלט?
התשובה הפשוטה והמתבקשת היא בטח משהו בסגנון – מה שמרגיש נכון.
כמו הרבה שאלות בחיי, התשובה הזו לא מתאימה לי. החשיבה הלוגית שלי מערפלת כל תחושת רגש על מנת שאוכל לקבוע בוודאות מה מרגיש נכון.
אין מה לעשות, המשפחה צריכה לקבל דירוג ביומן כמו כל מטלה אחרת.
לפני כמה ימים העירו לי שזה לא בסדר שאני לא מוצא זמן למשפחה, שאפילו ההורים שלי עם הלחץ שיש עליהם מצליחים למצוא יותר זמן ממני.
היה לי קשה לשמוע את זה, למעשה זה הטריגר לפוסט הזה, לחיטוט בנושא והנסיון להבין מה עמדתי בו.
המחשבות שלי בתגובה היו כאלו:
הם הורים. הם חייבים למצוא זמן לילדים שלהם. אני לא צריך למצוא זמן, אני צריך לדאוג לעצמי – זו דרכו של עולם.
ואז תחושת חרטה על המחשבה, זה לא יפה לחשוב ככה, הם הורים ומשפחה ואני אוהב אותם, אז אני אמור לרצות לבלות איתם.
בכלל אני שונא את ההתייחסות לכך שלהם יש דברים יותר חשובים. לדעתי זה בכלל לא רלוונטי אם זה נכון, לא צריך להשוות בכלל, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
אני מאוד חושש שהאמירות שלי כאן עלולות לפגוע או להעציב מישהו מהמשפחה שלי. אני מקווה שלא, אבל אני כותב את מה שיש לי בראש למרות הכל. בסופו של דבר זה לא בא לפגוע, ואני לא יכול לחשוב רק על רגשות של אחרים כי זו מחשבה משתקת. מקווה לטוב.
אז כמו שאמרתי, אני מתכנן את החיים שלי ברמת דיוק של שעות.
כשאני חוזר לסופ”ש של יומיים\שלושה בבית זה המון שעות שהייתי יכול לנצל על ללכת לים, לפגוש חברים שלא ראיתי חודשים, להכיר את תל אביב, לעבוד על קריירת המשחק שלי, לצאת לבלות ועוד מליון ואחד דברים. אבל אני, שכיום מנצל את הזמן שלי באופן מאוד מתוכנן ומודע, בוחר לבלות את סופי השבוע בבית, שאני עדיין קורא לו “ה”בית.
אפילו מחשב לא רציתי שיהיה לי בבית, מאחר ואני בוחר לבלות את הזמן הזה עם המשפחה, ולא בהתעסקות עם הפיתוי הבא שיגיע.
אבל מה?
לפעמים אני מרגיש שלמשפחה אין זמן להקדיש לי, לנו.
יש חוגים ויש קניות, יש סידורים ויש חברים והכל נופל במשבצת הקטנה שנקראת סוף שבוע.
אין ספק שהמשבצת הזו לא מנוצלת כראוי עבור זמן איכות משפחתי.
אני לא זוכר מתי כן היה לנו זמן איכות משפחתי ראוי לשמו.
מתי ישבנו כולנו יחד וחלקנו חוויות, או בילינו יחד, כשכולם במאה אחוז אחד עם השני.
אני כן זוכר יותר מפעם אחת שעברה לי בראש המחשבה – איזה מזל שאני חוזר למרכז ביום ראשון.
וזה לא שאני כל הזמן סובל בצפון, וזה לא שלא יוצא לי לבלות זמן איכות עם כל אחד מבני משפחתי בנפרד, אבל זה דורש הרבה כוחות, ודורש הרבה הקרבה.
הפעם היחידה שבה נשארתי סופ”ש במרכז לצרכי בילוי הייתה לפני ארבע ומשהו שנים, לכבוד יום הולדת של ידידה.
חברים אמרו לי שבית זה המקום שאליו אתה חוזר בסוף שבוע, או שבית זה המקום שבו אתה עושה את הכביסה שלך, וחלק אמרו בפירוש – מה נסגר איתך?! אתה אף פעם לא במרכז!
אנחנו נפגשים כל המשפחה המורחבת אצל הסבתא פעם בשבוע, ופתאום אני חושב, אולי זה גם מה שאנחנו צריכים לעשות במשפחה המצומצמת.
שני מפגשים בסופ”ש יהיו דרישה פחות גדולה עבורי, ובנוסף, מפגש משפחתי בשעה נתונה שכולם מתפנים אליו בטח גם יהיה הרבה יותר אפקטיבי.
יותר שיחות מרחוק גם יכולות לעזור.
אם פעם חשבתי שלא יתאים לי לחיות במרכז, הרי שהיום אני חושב שלחיות בכל מקום אחר יקרע ממני חלק.

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 36 37 38 39 40 41 42 43 44 הבא