סיפורי סופרים

אני חוזר עכשיו מסדנת כתיבה.
לפני שבועיים קיבלנו תרגיל כתיבה להיום.
לא עשיתי אותו. בגדול – בגלל שלא הספקתי.
התלבטתי מה לעשות, והחלטתי לבוא לסדנא בכל זאת. לשמוע איך מתקדמים סיפורים של אחרים.
מסתבר שהרוב המוחלט לא הכין את המטלות. רק שלושה הצליחו.
למה כל כך הרבה אנשים מגיעים בלי לכתוב?
לאיזו מטרה?

בזמן האחרון אני חושב להתחיל לכתוב ברצינות, כקריירה.
אני ממש נהנה מתהליך הכתיבה, ואני חושב שאולי אהנה יותר להיות סופר מאשר מתכנת.
האם אני מספיק טוב?
סטטיסטיקות מדאיגות ששמעתי היום:
* אחד מכל חמישה אנשים בארץ כותב או יכתוב במהלך חייו ספר.
אני לא יודע עם כשאדם כותב חמישה ספרים זה נחשב כמו חמישה אנשים בסטטיסטיקה הזו, אבל בכל מקרה היא מפחידה. יותר מדי תחרות, יותר מדי כשלונות שלא מודעים לעצמם, ואני עלול להיות אחד מהם.
* אין סופר ישראלי שהוציא יותר מספר מד”ב / פנטזיה אחד
גם הסטטיסטיקה הזו באה עם סייגים, אבל העיקרון הברור הוא – זה לא באמת מקצוע, זה תחביב.
וזה כנראה תקף גם מחוץ לז’אנר.

עוד נקודה שעלתה:
סופר, בשעה של משבר אמיתי ונורא, יש לו את הקול הקטן בראש שאומר: “אבל אפשר לעשות מזה אחלה ספר”
לפחות לזה אני מתחבר.

ואף על פי כן, אסיים באיחולי מיעוט משברים לכולנו!

זעזועי מערכת

השנה הנוכחית מתחילה במספר זעזועי מערכת.
עוד מעט אעלם לשבוע וחצי של אבט”ש (וכנראה שזה יבוא לידי ביטוי בבלוג)
בהמשך החודש שניים מחברי נפרדים מהמדור ומתחילים את מבחן שמירת הקשר האמיתי.
בררר, זה מפחיד, מניסיוני המבחנים הללו לא זוכים בהמון הצלחה… אני מקווה שזה יהיה שונה.
טוב, צריך קצת ריאליזם… אין סיכוי לשמור על אותה אינטנסיביות של קשר עם אדם שרואים כל יום.
בלאחס.

אני עכשיו בחודש של ספקות.
האם זה היה רעיון טוב לעבור לגור עם זוג? כנראה שכן… אולי אני צריך למצוא פתרון אחר?
האם זה רעיון טוב לעבור בעוד חודשיים לגור עם מישהו שאני לא מספיק מכיר? לא באמת בטוח שנוכל להסתדר? האם עדיף לעבור עם מישהו שאני מאוד מכיר ולא בטוח שנסתדר?
לכל הרוחות, אין דרך להמנע מסיכונים, צריך רק לבחור את המתאימים ביותר.

שנה חדשה

שנה אזרחית מוצלחת לכל קוראי הבלוג!
נו טוב… גם לאלה שלא
🙂

להלן רשימת מטלות עצמית לשנה הקרובה, מקווה להספיק הרבה מתוכה:
– ללמוד לרכב על אופניים (כבר הבטחתי לעצמי שנה שעברה)
– לסדר את החדר בבית הצפון (סדר נמצא באופן קבוע ברשימת המטלות שלי, אולי באמת הגיע הזמן לעשות עם זה משהו)
– לקנות מחשב נייד
– לערוך את הרומן שכתבתי
– לצאת לדייטים
– להכין אוכל (בינתיים בהתקדמות מרשימה)
– <מודגש> להחליט מה אני רוצה לעשות עם החיים של עצמי! <מודגש/>
– להשתחרר מצה”ל
– חופשה (ענקית ורחוקה וכיפית)
– ללמוד לנגן (כן, בטח)
– שיעורי ריקוד (נראה כבר…)
– למצוא חברים חדשים (חי חי חי – אני מרמה, את זה כבר עשיתי)
– לאכול מספיק בשר בשביל לאזן על כל הטבעונים שאני מכיר**
– להוציא לאור ספר (הלוואי!)
זהו בינתיים. בטח פספסתי הרבה דברים, מקסימום אעדכן ברשימת המטלות שבצד הבלוג…

מקווה שתגשימו את רשימות המטלות הפנימיות שלכם!

** – נו טוב, אז לא. למרות שאני לא מתחבר לצמחונות, אני מאוד מתחבר למרדף אחר עקרונות ולניסיון לשנות את העולם, כי לפעמים צריך להתחיל בקטן. מאוד שמחתי לגלות שיש אנשים שבאמת עושים משהו עם העקרונות שלהם, זה מדרבן אותי להלחם על שלי.

רק דברים טובים

בזמן האחרון הייתי עמוס במיוחד.
קרו לי המון דברים טובים!
הנושא העיקרי שהספקתי לדון בו היה הדירה (שהוא דווקא לא טוב)
וחשוב לי לציין שאני עכשיו בתקופה נפלאה!
סיימתי הרבה ציורים חדשים.
התחלתי סדנת כתיבה עם קבוצה של כותבי מד”ב ופנטזיה.
התחלתי סדנת שירה עם אנשים מעוטי יכולת אך מרובי רצון.
סיימתי כתיבת (טיוטה ל) סיפור של חמישים אלף מילה בחודש.
השגתי הסדרים משביעי רצון עם הצבא.
פגשתי הרבה חברים ישנים דרך פייס בוק.
אבל, הדבר הכי נפלא ומשמח שקרה לי – הכרתי חברים חדשים!
הם משתפים אותי במשחק תפקידים (סטייל מבוכים ודרקונים, רק על ישראל פוסט-אפוקליפטית) שזה משהו שרציתי לעשות מינקות, וממש כל כך כיף!
הם, כנראה, יספקו לי פתרון דיור זמני עד שבעית הדירה תיפטר, ובנוסף – אחד מהם כנראה יהיה השותף החדש שלי בדירה הבאה.
זו הייתה חברות ממבט ראשון.
הם קיבלו אותי קבלה מלאה, בזרועות פתוחות, מבלי להכיר אותי או שום דבר עלי.
ואני מאוד נהנה בחברתם, כל כך שונים מהאנשים שאני רגיל להנות בחברתם.
אני רק מקווה לא לגלות שהאושר הפתאומי הזה הוא זמני, מקווה לא לעשות משהו שישבור את ההרמוניה. בגלל זה גם אני קצת פוחד לעבור לגור איתם כל כך מהר – מה אם אמאס עליהם?
זו חדירה רצינית לחייהם, ואם לא אשתלב טוב?
האינטואיציה שלי בנושא חיובית ואני מתכוון ללכת עליה, מקווה לטוב!

נ.ב – תודה לידידה שהכירה ביננו!

עמוד: הקודם 1 2 3 ... 36 37 38 39 40 41 42 43 44 הבא