זרעתי זרעים של עגבניות שרי במשרד!
השותפה המגניבה שלי במשרד, כבר שבועות ממלאת את החלון הקטן שלנו וסביבתו הקרובה בכוסות חד פעמיות וקופסאות פלסטיק שבכולם יש אדמה ומיני צמחים.
הנחתי שנים עשר זרעים בארבע כוסות, ועוד חופן בקופסא. אשתדל להביא תמונות בקרוב.
עכשיו אני שומר כל יום שהאדמה בכוסות רטובה, ומקווה לטוב.
זה מאוד נחמד להשקיע אנרגיות בדברים כאלו, בייחוד בשביל להפיג את תחושת האומללות שלפעמים תוקפת אותי על היותי תקוע במשרד. עכשיו יש לי ידידים חדשים שזקוקים לי, ויש לי מחוייבות כלפיהם (הזרעים כמובן)
אין לי ספק, שהזריעה הקטנטונת שביצעתי לא משתווה כלל לפעולות הפרחת הנגב של שותפתי למשרד (היא גרה בדרום, ושותלת עצים בגינה – הפרחת הנגב) אבל זו בהחלט התחלה חיובית.
במחשבות אלו נסעתי הביתה כשברדיו שמעתי את השיר “קליפה” של איה כורם:
התחלתי ללכת והגעתי לפרדס
והדמעות שלי נפלו על העלים היבשים
אחרי ששוב נטעתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת
צומחת מעליי.
שיר לא מאוד הגיוני. תודו שהשיפוץ שנתתי לו בהחלט היה דרוש!
Random Page
