כמו שמשתמע מהכותרת, אני הולך לדבר על סרט אימה.
זהו פוסט המלצה על הסרט: dead end
(יש המון סרטים בשם הזה, אז זה האחד הזה)
הסרט התחיל כמו כל סרט אימה אחר.
קבוצה של אנשים נמצאים יחד בסביבה יומיומית, מנהלים חיים ואינטרקציה רגילים לחלוטין.
כאשר דברים לא נעימים מתרחשים מולם.
בהדרגה גם חברי הקבוצה מתחילים להתנהג באופן מוזר ולא רציונאלי.
כל אחד מהם בתורו נעלם במפתיע משאיר את הקבוצה קטנה יותר ולחוצה יותר עד שבסופו של דבר נשארתי רק אני לצפות בדברים הלא נעימים שממשיכים להתרחש על המרקע.
אחרי הסרט ניסיתי לקבץ את כולם שוב, לקבל חוות דעת על החלקים שהם ראו.
דיברנו קצת, אני מרגיש שלראות סרט אימה לא כולם יחד זו החמצה.
נהיה מאוחר ואז נפרדנו.
בסרט נתקלתי לראשונה בטלוויזיה עם אחותי. בתקציר היה כתוב: “סרט אימה. דל תקציב, אך יעיל”.
היא ואני החלטנו שחייבים לראות סרט כזה, הגענו עם ציפיות מאוד נמוכות, ויצאנו נשכרים.
החשש שלי – אולי הציפיות הנמוכות הן שהפכו את הסרט לכה מוצלח בעיני.
לכן החלטתי לראות אותו בשנית עם קבוצה של חברי.
בהתחלה כעסתי על חברי שנטשו אותי, אבל אז הבנתי: הם טבעונים כולם.
כנראה שאם אתה לא הורג חיות למחייתך, קשה לך יותר לצפות ברציחות מתרחשות.
המסקנות שלי לאחר צפייה מחודשת, למרות נטישת חברי, הן שהסרט הוא אכן סרט טוב.
אתחיל במגרעות:
הסרט מעביר מסרים נוצריים (לא מאוד צורם, בצפייה ראשונה בכלל פספסתי את זה)
סרט קצר (שעה ועשרים, אבל ממצה)
סרט אל-טבעי, להגיון אין הרבה משמעות (תתנו לביקורת שלכם לנוח קצת)
וכמובן – סרט אימה! לא מתאים למי שאינו נהנה מהז’אנר.
טוב, ועכשיו ביקורת כללית על הסרט:
הסיפור הוא על משפחה שנוסעת לכבוד החג למשפחת האם.
הדמויות עושות שם המון דברים מטופשים, דבר ראשון – לקחת דרך קיצור כשאין ברשותם מפה.
(ובכלל סגנון מחשבה של: אוי לא, מסתובב רוצח מטורף ביער, אולי אם נתפצל הוא לא יצליח לתפוס אותנו)
הדמויות בנויות באופן מעניין, ומערכות היחסים אמינות.
השילוב בין מערכות יחסים אמינות, ומצב מטורף (מה שידיד שלי כינה – סרט מעבדה) הוא הצד החזק של הסרט.
(אמא: מה נעשה, יש כאן רוצח מטורף. אבא: אם היית מקשיבה כשאמרתי שאני לא רוצה לבקר את אמא שלך, זה לא היה קורה!)
מבחינת דם וגועל נפש, הסרט משתדל להמעיט בהם.
ישנן סצנות של איברים נתלשים ואנשים מתים, אבל הן מעטות מאוד וקצרות מאוד (בייחוד בהשוואה לסרטי אימה אחרים)
רוב האימה היא פסיכולוגית (דמות מסתכל באימה: “אלוהים אדירים, איך זה הגיע לשם?!”)
ואימה פסיכולוגית לטעמי, הרבה יותר מוצלחת ושווה מגועל נפש.
יש שם גם הבהלות, אבל לא יותר מבסרטים שאינם סרטי אימה (למשל בחוש השישי – הילדה המקיאה באוהל של הילד).
לסיכום:
אין ספק שזהו סרט האימה הטוב ביותר שראיתי!
ופה חשוב להוסיף שהסרט איכותי גם בהשוואה לסרטים בכלל.
סרט מותח, מפחיד, מעניין ולעיתים משעשע.
רק מה – אל תבואו בשביל העלילה, תבואו בשביל החוויה.
והערה:
המשפט בכותרת לא לקוח מהסרט, חשבתי עליו בעצמי והוא נראה לי שווה ביותר.
מי לדעתכם אומר אותו? הקורבן או הרוצח?
Random Page
