היום ראיתי ברחוב אדם מחייך.
הוא חייך חיוך אמיתי, חיוך של אושר פנימי.
זה לא היה חיוך של מחשבה חולפת או של בדיחה שהוא שמע.
גם לא חיוך כתגובה לשום דבר או אף אחד, הוא עמד לבד וחייך.
זה לא היה חיוך עם מטרה או כוונת.
זה היה חיוך שליו, חיוך רחב.
זה היה חיוך שנשאר.
הספיקו לי שלוש שניות להסתכל עליו בשביל להבין שהוא משוגע.