אני לא יודע מה הדעה שלי בנוגע לפרשת בר-לב.
אני מרגיש צער על אדם שחייו נהרסים, ואולי באופן לא פרופורציונאלי למעשים שלו.
אני שמח שנושא ההטרדה המינית עולה על סדר היום,
אני מוטרד שהוא עולה באור לא נכון.
לצורך העניין, הנה דוגמא מבין רבות אשר מציגה את נושא ההטרדה המינית בארץ באופן שיש לראות אותו:
מתוך “הכצעקתה”
תכנסו ותקראו את הסיפור הזה! זה נראה לי יותר חשוב מכל דבר שאני יכול להוסיף.
אם אתם גברים, יש סיכוי טוב שהאתר הזה יחשוף בפניכם עולם שלא ידעתם על קיומו, עולם של פחד שקיים ביננו ואנחנו לא יכולים לראות אותו. אני נרשמתי לאתר, אני מרגיש שהעדכונים האלו נותנים לי טעימה מהחוויה של הנשים סביבי.
לפעמים ראיתי את החשש של אשה לחזור הביתה לבדה כזהירות יתר, עכשיו כבר לא – החששות האלו של נשים הם דבר שמבסס את עצמו שוב ושוב.
יש לנו במדינה חוק מאוד מקיף נגד הטרדות מיניות, חוק שנותן בידי נשים כלי מאוד חזק שמפחיד גברים.
אני מבין את הסכנה שטמונה במצב כזה, אבל יש להבין את הנחיצות שלו. יש להבין שבעוד קיים כלי שמאפשר לנשים לפגוע חזק בגברים, עדיין נשים נפגעות על אמת באופן קבוע. גם אם צריך למצוא איך למזער את הנזק שהחוק עלול לגרום, הוא הכרחי ואנחנו עדיין רחוקים מלמצות אותו ואת הצעדים למען בטחון האשה.
גברים מרגישים שכבר אי אפשר להתחיל עם בחורה ברחוב, במשרד, שצריך להלחם למען האופציה לומר אמירות תמימות לנשים על יופין ואיכותן בלי לפחד מפרשנויות.
הגברים שמרגישים כך, לא מבינים איפה אנחנו חיים. כי אם היו מבינים את העוצמות של עוגמת נפש שנשים חוות – שנשים מגיעות למצב שהן צריכות לברוח מגבר, או שזר נוגע בהן בציבור בלי שאף אחד מתערב, או דברים מזעזעים אחרים שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליהם, הם היו מבינים שמה שהם מבקשים נמצא בליגה אחרת. לוותר על להתחיל עם בחורות ברחוב בשביל לאפשר לנשים לחיות בבטחה זה מחיר זעום.
ואם הגעתם עד פה, אז עוד בקשה אחרונה: בפעם הבאה שתשמעו בחורה מספרת על בחור שהטריד אותה, שאמר לה משהו פוגע, שנגע בה.
כל מה שתעשו הוא להקשיב לה, להאמין לה, לתת לה סביבה חמה ובטוחה. תבינו שהחוויה שלה עשויה להיות שונה מכל מה שאתם מכירים או יכולים לתפוס.
כי הדבר הכי גרוע אחרי חוויה מהסוג הזה הוא לשמוע הסברים למה הבחור שהטריד אותך בעצם בכלל לא התכוון לרע, להרגיש שאת בטח מגזימה, או יותר גרוע – לשמוע שאת לא בסדר ואיך את היית צריכה למנוע את זה.
יש המון נקודות שבהן עברנו קפיצת דרך משמעותית בכל הנושא של פמיניזם, אבל עדיין יש המון נקודות שבהן המצב על הפנים.
אני מקווה בהזדמנות לפרט יותר על דעותי בנושא.
ואם הגעתם עד פה, ועדיין לא קראתם את הכתבה, אז הנה היא שוב.
קראתי
חשוב לי בתור אישה להסביר, שגם שגברים יתחילו איתנו, זה גם משהו שאנחנו הנשים היינו רוצות שימשיך.
התחושה שלי שמגזימים עם החוקים. ומביאים אותם לקצה האפור שלהם.
ושלפעמים החוק מנוצל למטרות שלא למענן יוצר.
מה גם שהרבה פעמים הבעיה לדעתי נובעת מחוסר יישום של החוק, וחוסר ענישה מספקת של העבריינים, ולא רק בנושא זה.
ברגע שבכך היה שיפור, היו אוכפים את כל החוק, והענישה היתה מרתיעה, גם נושא זה היה לדעתי פוחת.
מה שמתואר זה פשע, הטרדה.כמעט תקיפה..
זה אפילו לא רק בין נשים לגברים.
גם ילדים לא משנה מינם חשופים לכך.
וגם זקנים, לאיומים ולבריונות.
אכן, אני רגילה כאישה לפחד יותר, להשמר יותר, ולצפות פחות שיאמינו לי, שיתיחסו אלי פחות מאשר לגבר. זו לצערי המציאות שלנו.
אבל גם של הילדים, וגם של הזקנים,ואולי עוד קבוצות חלשות שאני לא מודעת להן. אנו הנשים לא לבד…
האיש בכתבה, הוא בריון, הוא מטריד, במקרה הזה זה היה על הבסיס המיני. אבל העניין הוא שהוא בריון מציק ומאיים.
לצערי במדינה שלנו אין תחושה של בטחון לא לאזרח ובטח שלא לאזרחית.
זה לא מתחיל ולא נגמר בנושא זה, זה רק פן אחד שבו חוסר המעש של המשטרה וחוסר הענישה המספקת של בתי במשפט (הרחמניים מדי לפושעים) מורגש.
אני כאישה במדינה שלי, לא חשה מוגנת! אבל אני לא חשה מוגנת כאזרח, ולא רק כאזרחית.
אני חשה שהנושא הזה מובלט ומודגש, אבל יש כמוהו עוד נושאים רבים אחרים שמטרידים אותי לא פחות.
למרות הכרותי את הנושא די מקרוב…
מאחלת לכולם בטחון.