שנאה מולידה דברים רעים, לא משנה מאיפה ולמה היא מגיעה.
השנאה היא לא חדשה, אך לאחרונה אני נתקל בה באופן שמרגיש לי מוגזם.
אומנם נכון, יש לנו במדינה אזרחים עם עולם ערכים שונה משלנו, שקשה לא לשנוא אותם.
הם שונים מאיתנו.
אנחנו כל הזמן שומעים על מקרי אלימות מצדם.
וקיים הפחד הלגיטימי של השתלטות עוינת מצדם, שכן חלקם היחסי באוכלוסיה הולך וגדל.
יותר מדי פעמים שמענו אותם קוראים לנו לעזוב את המדינה.
יש הרבה שאלות שקשה לי לענות עליהם.
למה שנתייחס לדרישות שלהם כלגיטימיות כשהם בברור מאיימים על הקיום שלנו, והרבה מהם שונאים אותנו?
איך מתגברים על התחושה “המתנשאת” שהתרבות שלהם היא פרמיטיבית ונחותה?
לפעמים אני מרגיש שצריך לקבוע חוקים במדינה שיגבילו את ההשפעה שלהם על הדמוקרטיה.
אבל בסופו של דבר זה לא בסדר.
גם אם אנחנו מרגישים שהימין “השתגע”, שהם הולכים להביא שלטון טוטליטרי ושהם שונאים אותנו, צריך לזכור שהדעות שלהם עדיין לגיטימיות, שזכויות אדם הוא משהו שגם ימניים זכאים לו, בלי קשר לאופן ההתנהלות שלהם.
אפילו אם הם ימשיכו לבחור (לפחות לפי ראות עיננו) ללכת בדרך השנאה, זה לא נותן לנו את הלגיטימציה לבחור באותה הדרך.
כי שנאה מביאה רק לדברים רעים. כאב זה כאב ונזק זה נזק. אלו דברים שיש להמנע מהם.
אני קורא לכל חברי השמאלנים שמרגישים קשיים גדולים בתקופה האחרונה, לגייס את כל האהבה שהם יכולים – דווקא כלפי אותם ימניים, דווקא עכשיו כשהמצב כל כך מתוח ביננו. אולי אנחנו נצליח לעצור את ההדרדרות ולאחות את הקרעים בארץ. אני שומע כל הזמן אמירות שאין עם מי לדבר בצד השני, אבל אנחנו מכירים אותם, חיים איתם – הם לא אנשים רעים, רק שונים.
המצב קשה, אבל עוד לא איבדתי תקווה לשינוי.
הבהרה:
לא לכל מילה שכתבתי פה באמת התכוונתי, אני לא חושב שמישהו באמת רוצה לשלול מהימין זכויות אדם.
אני מקווה שכולנו מסכימים ששלילת זכויות אדם היא דבר שלילי לא משנה במי מדובר.
היו לי כמה נקודות שהתכוונתי להעביר בפוסט הזה, מתברר שלא כולן עברו כפי שרציתי, לא נורא, לא אתקן אותו – צריך לדעת מתי לעזוב את מה שהיה ולהמשיך הלאה.
Random Page
