עברו כבר שני שבועות, נשאר לחכות רק עוד אחד*

לפני שנתיים, כשהתחלתי את התואר, הצהרתי שאני מסיים עוד שלושה שבועות.
לא בשבועות הקרוב, לא בשבעות שאחריו, בשבועות שאחרי זה.
אז הנה, לא הספקתי למצמץ וכבר עברו שניים מהם.
(יש לי תיאוריה שכל פעם שאני שם טיימר בבלוג ליעד כלשהו, היעד ממהר להגיע)

התמונה הזו פה כדי להזכיר ללא טבעונים שביננו שבשבועות לא חייבים לאכול מוצרי חלב.
זהו חג ביכורים, חג של תבואה, חג שבו נהוג לאכול ירקות, פירות וילדים נוצרים.

אז הסוף יותר קרוב ממה שחשבתי, ואני מתחיל לחשוב מה יקרה אחר כך.
אני לא יודע, אני קצת מפחד, וקצת מבולבל והרבה בהכחשה.
נושא ספציפי שהבחנתי בו הוא דור הסטודנטים הנוכחי.
אני מאוד מחבב את הדור הזה, קשה לי להאמין שיכול להיות טוב יותר ממנו, אבל אני יודע שזו אינה חשיבה רציונלית.
וודאי גם קודמים לי וגם חדשים ממני מרגישים את אותה התחושה, ובכל זאת נדמה לי שהדור הזה הוא משהו מיוחד.
למדתי כבר בצבא, בלימודים ובמסגרות אחרות שקשר אף פעם לא נשאר כפי שמצפים, בדרך כלל מתאכזבים.

אז מה יהיה איתנו כשהתקופה הזו תיגמר?
עוד נהיה בקשר? נפרד לצמיתות? החיים יפגישו אותנו בנתיבים לא צפויים?
צריך לזכור שגם אם אני מרגיש מאוד מעוניין שהקשר יתקיים, זו החלטה הדדית, ולכל אחד יש את החיים שלו והתסבוכים שלו.
אז הנה אני מכין את עצמי לצרות לא רלוונטיות במקום להתמקד במה לעשות עם החיים שלי, או לחילופין ללמוד למבחן.
אז אחזור לעיסוקי, ושיהיה לכולכם חג שמח!

*מי שמכיר אותי יודע שאני נהנה לכתוב משהו שנשמע כמו משהו אחד כשבעצם אני מדבר על משהו אחר, זה גורם לי להרגיש שנון, מצטער אם זה גרם לבלבול.