אני חילוני על סף האתאיסט. על פי תפיסת העולם שלי – בעולם אידאלי לא יהיו דתיים משום סוג של שום דת.
אף על פי כן, אני מודע לכך שהתנגדות לדת קרובה להתנגדות לדתיים ובקלות יכולה לעבור את הגבול לעבר שנאת דתיים. בכל מצב של דעה שמתנגדים לה, חשוב לבחון שלא עושים את המעבר הזה.
לצערי אני מרגיש שיש אוכלוסיות שאנחנו מרשים לעצמנו לשנוא די בקלות, ויותר מדי כאלו. אחת מהן היא קבוצת העשירים. שנאת עשירים, אני חושש, מקבלת לגיטימציה אפילו מקבוצות שחורטות את הסבלנות על דגלן.
את הדוגמה על דתיים נתתי כמטפורה – אין רע באמונה שבעולם אידאלי אין עשירים, בהתנגדות לכסף או בפעולה נגד הבדלי מעמדות. הבעיות מתחילות כאשר נותנים ביטוי לשנאה. איך זה בא לידי ביטוי?
זה בא לידי ביטוי כשפורץ נותן לעצמו צידוק מוסרי לגנוב מעשירים.
זה בא לידי ביטוי כשהתקשורת מגבה את הצידוק המוסרי הזה.
זה בא לידי ביטוי בעיקום האף של השוטר שבא לבדוק את הפריצה.
זה בא לידי ביטוי ביחס, בשיח ובתפיסה החברתית סביבנו.
זה בא לידי ביטוי כשבמקום לגנות את העשירים שמבצעים מעשים מושחתים, מגנים את היות העשירים מושחתים (מה שנקרא הכללה)
זה בא לידי ביטוי כשבהפגנות לצדק חברתי צועקים בשנאה: “ביבי טוב לעשירים”
כאילו שיש מישהו שזה רע לפעול לטובתו. אם הבעיה היא שביבי רע לעניים, אז בבקשה – תצעקו את זה.
כשאני מביע את עמדתי כלפי עשירופוב פוטנציאלי, אני מזהה את הניואנסים שחוזרים אצל כל הומופוב, גזען או שונא אדם באשר הוא, שבדרך כלל גם מגיבים באופן דומה: זה לא שאני שונא עשירים, יש לי אפילו ידיד עשיר שהוא בכלל לא כזה גרוע.
או לחילופין: אם כל כך קשה להם, אז שיפסיקו להיות עשירים.
אז נכון, לא מדובר פה בקבוצה מוחלשת. אבל פגיעה היא פגיעה באשר היא פגיעה, ושנאה היא שנאה באשר היא שנאה. בסופו של יום, כמו קבוצות אחרות בסיכון, גם כשעשיר הולך ברחוב עם סממנים ברורים להיותו עשיר הוא מציב בסכנה את רכושו וגופו.
כולם שונאים לפעמים. אני מאמין ששנאה היא מצב לא בריא שצומח ממנו רק רע. אני ממליץ להציב לעצמנו מראה ולחפש באילו כיוונים השנאה שלנו יוצאת.
Random Page
קשים חייו של אתאיסט…