“לכל איש יש רוצח עמו
שנטעו בו שונאיו
ונטעה בו אמו
לכל איש יש רוצח איתו
שנתנו לו חייו
ונותר עד מותו”
לקוח מתוך: “קץ לציפור” מאת – ראובן נחמן ביליק
במוחו של כל אדם, עולה פה ושם השאלה: לו הייתי נותן לרוצח שבי להתפרץ מתוכי, איזה רוצח הייתי?
האם הייתי רגשי ומתפרץ, או קר ומחושב?
הרצח היה מבוצע מתוך זעם פתאומי? אהבה נכזבת? האנדרנלין של דם על הידיים? תחושת עליונות על הקורבנות או על המשטרה? קידום כלכלי או חברתי? נקמה על שנים של כאב? שיעמום? מאבק על עקרון?
איך הייתי מגיב לאחר המעשה?
פורץ בבכי? פורץ בצחוק רועם? מחפש מקום מסתור לגופה? מחפש קורבן להפללה? שוכח את כל הארוע ונכנס להכחשה? מתחיל לעבוד על טיעון של אי שפיות זמנית? מצלצל לעורך דין? מצלצל למשטרה להתוודות? מצלצל למשטרה להודיע בקול מחוספס שהתווסף עוד אחד לרשימה?
וכן הלאה והלאה, מתמקדים באין ספור השאלות הקטנות של רצח עתידי.
רבים מאיתנו לעולם לא יזכו לתת דרור לאותו רוצח פנימי. ואולי טוב שכך?
קשה לאמר.
והנה קמתי ואמרתי: גם אם אינך תשחרר את הרוצח שבך לעולם, וגם אם כבר ביטאת אותו מספר רב של פעמים, זכותך לדעת איפה באוכלוסיה אתה מדורג.
לצורך כך הכינותי את הסקר הבא:
*לאור הביקוש בסקר האחרון, מעכשיו הסקרים יועלו בפוסטים משל עצמם.
כך גם ניתן למעשה להגיב לסקר.
Random Page
