אי שם במרכזו של דיזנגוף, מחלל לו חלילן.
אותו חלילן מנעים בצליליו לאוזניהם של העוברים ושבים.
אנשים שנהנים ממנגינותיו זורקים לעברו מטבעות אחדים והוא משיב בחיוך חמים.
הוא מקבץ הנדבות החביב עלי.
אני נהנה מנגינתו, ופעמים רבים מצעתי אותה מעצימה רגשות שחשתי, ממלאת אותי.
קשה לי עם העקרון של נתינת כסף ללא תמורה, ונגינתו היא בעיני תמורה מלאה לתרומה שהוא קיבל ממני.
מזה זמן רב השתעשעתי ברעיון לשלם לו סכום כסף גבוה מתרומה סטנדרטית על מנת להקנות לעצמי את הזכות לשבת ולהאזין לנגינתו. לי תהיה הופעה במחיר זול ולו יהיה תורם נכבד ללא תוספת מאמץ.
הגדלתי לעשות והרצתי בראשי את הסיפור שלו – סיפור על נגן מוכשר בתזמורת מוכרת שנאלץ לברוח מברית המועצות הקרה אל עבר ארצנו החמה. כאן לא זכה להערכה והכבוד הראויים לו על נגינתו ונאלץ לעבוד במקצועות יותר ארציים בשביל להרוויח את לחמו, עד שהחליט כי אלו חיים לא ראויים – הוא ימשיך ויעשה את אשר נפשו מצווה עליו, הוא חייב לנגן עד יומו האחרון שבתקווה לא ימהר לבוא.
רציתי להיות האדם שיגרום לו להרגיש שהוא בחר את הבחירה הנכונה, רציתי להגיד לו – אתה עושה לאנשים טוב, רציתי לעשות טוב.
השבוע, עברתי שוב בסנטר. שמתי לב שעבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שהייתי שם. ופתאום זה היכה בי – שלוש שנים גרתי בתל אביב, וההשתעשעות המחשבתית נשארה בגדר זה – שעשוע מחשבתי. וכיום כבר איני גר בתל אביב, וסיכוי גבוה שלא אגור עוד. אם כך – זה עכשיו או לעולם לא.
הוצאתי מכיסי שטר של עשרים שקל ועוד שני מטבעות של שקל כדי שלא יעוף והבאתי לו.
צפיתי בהופעה הפרטית שלי, ולאחר זמן רב כאשר לסוף הוא עצר – מחאתי כפיים ועזבתי את המקום, שמח שהגשמתי חלום קטן.
אף על פי כן,
החוויה הייתה מעט פחות מרגשת משדמיינתי בחלוף השנים.
כאשר הושטתי לו את הכסף קיבלתי בדיוק את אותו חיוך אשר מקבל כל מי שמפעיל את צליל המטבעות, הרגשתי שלא הבחין בשינוי.
ההופעה הופרעה בחוסר התחשבות על ידי עוברי אורח שלא היו מודעים לכך ששילמתי על הופעה פרטית.
ונראה היה שהוא אינו מבחין בתשומת הלב הבלעדית שזכה לה ממני.
לבסוף כשעמדתי באמצע הרחוב ומחאתי כפיים, ההבעה שלו גרמה לי לשנות את הסיפור שבניתי:
הוא אכן הגיע מתזמורת מוכרת, אך הוא מעולם לא השלים עם הסטטוס החדש שאליו נקלע. הוא רוצה קהל של מאות אנשים מלובשים, ולא נער אקראי שמביא לו עשרים שקל וחושב שהוא עושה לו טובה. הוא רוצה לשמוע את תשואותיהם של המון צופים נרגשים ואינו יכול להעריך את ההתרגשות של אדם בודד.
החוויה גרמה לי להרגיש טוב, חבל שהיא גם גרמה לי לחוש קהל בלתי רצוי.
Random Page
